חשבתי שאתה שונא את הבמה

שלא התגעגעתי. לא יודעת אם לאף אחד, אבל בטח שלא לכולם.

בכל אופן, אני חושבת שהשנה אני קצת אקח את עצמי בידיים...אפילו קניתי ספרים, ולא רק זה, גם טרחתי לשמור את המערכת שעות.

שנעשה סיכום חופשת קיץ אחרונה?

יאללה.

הבנתי כמה דברים...זתומרת, הם היו מובנים לי מראש..זה פשוט התחדד..

אני אוהבת לרקוד, ובחיי שמעולם לא התגעגעתי לבת דור כמו שהתגעגעתי בחודשיים האחרונים, אין ספק שהקורס קיץ בתחילת החופש עשה לי משהו. זה הכניס בי מוטיבציה, ואפילו הייתה לי מוזה ענקית לזמן מה. כבר היה לי חצי ריקוד בראש ורקדנים ותלבושות..ואז משהו פשוט הסתובב והחלטתי לרדת מזה.

אני לא אוהבת לצאת למועדונים. רשמית.

אז נכון, זה היה כיף בהתחלה, הייתי באה כדי להשתחרר עם החברה הכי טובה שלי, כדי להשתולל ולצחוק בעיקר..

ו...זהו. לתקופה התחלתי להרגיש עזובה ובודדה, אז פתאום הייתה לי מטרה אחרת ביציאות האלה.

אז כן אני יודעת, זה לא בסדר. ואני כבר לא עוקבת עם מי אני בקשר ועם מי אני לא. מצטערת.

ואני בעיקר מצטערת שקצת שכחתי את המקום שלי, וקצת שכחתי איפה אני נמצאת..אבל עם כל הבלאגן שיש לי בראש, כבר אין לי כח להיזכר ופשוט מתחשק לי לשים את עצמי על סוג של טייס אוטומטי, לתת לדברים לקרות מעצמם ופשוט..לא יודעת, לזרום?

וחידשתי קשרים, וניתקתי קשרים..אבל בעיקר תקפה אותי באסה של טלפונים שלא חוזרים אליי, ובאמת שמשעמם ויבש לי בבית..וקיוויתי לצאת קצת למרות שהתחילו הלימודים..אבל. לא.

חיכיתי חודשיים, אז אני אחכה עוד יום.

לא הייתי בבת דור היום..אימי יקירתי שכחה לרשום אותי מרוב צרות, ואני באמת יכולה להבין אותה למרות הבאסה.

והכולסטרול תוקף אותי שוב, ולפי מה שאומר הרופא-רק עם מזל אני אצליח לעבור את ה30 שלי. אבל, זה בסדר, כי אם סבתא שלי הצליחה לשרוד את ה60, אני אצליח לצאת מה-17.

אה כן, אני בת 17..זה חידוש. וזה ממש כמו להיות בת 16 ו12 חודשים. שום שינוי, לא פיזי ולא ריגשי ולא כלום.

רק קצת כואב לי החזה והתחלתי לחפש מצבות באינטרנט. נשבעת.

ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי כדי להרגיש מסופקת.

עשיתי ספטום, פתחתי בפניי המון אופציות חדשות בת"א, והייתי בווליום, ופגשתי מספיק בחורים, וצחקתי המון, ואני אפילו אלך לעשות שינוי בשיער בקרוב, וקניתי עקבים ויש לי אפילו קשת יפה עם פרחים. ותמיד אחרי כל דבר שעשיתי וציפיתי לו..אני לא מרגישה שום דבר משמעותי..

"אז הנה יול, מרוצה עכשיו?"

"אממ..."

ואני מנהלת עם עצמי הרבה שיחות לאחרונה, כי אני פשוט לא מצליחה לשתף. זתומרת, אני כן, את ענבי, על נרגילה טובה לאוירה וכמה שניצלונים שבהחלט הוסיפו כמה גרמים מכובדים (מאוד אפילו) שלא ירצו לעבור ממני בזמן הקרוב ואפילו גרמו לציצים שלי לגדול במידה או שתיים (ועכשיו כולם ביחד-"הגיע הזמן לעבור לחזיות, יול!")

אבל אני בכל זאת מוצאת את עצמי ממלמלת כל מיני דברים שרק אני יכולה לשמוע או להבין.

ונמאס לי לראות את אותם אנשים כל יום..אני פשוט רוצה סביבה חדשה, אוירה חדשה, אנשים חדשים כי אני כבר מרגישה חנוקה.

אני רק רוצה את יוני סגל שישאר בתור מורה לאזרחות כי אני חושבת שהוא נראה יותר טוב מאלי גוברין (אני לא חולה, אני נמשכת לאנשים בוגרים.)

כולכם מודעים לעובדה שיש לי פוני, מה שנותן לי את הפריבילגיה לא לעשות גבות...ובכן, קיצרתי אותו. אז עכשיו אני בבעיה כי אני סובלת ממחסור בפינצטה ועודף שיערות בגבה. וזה לא טוב כי בקרוב יהיו לי צילומים.

אה הנה משהו שלא סיפרתי לכם...

נסעתי לת"א ביום ההולדת שלי...לא סתם טיול. איזה סוכנות אודישנים וכל מיני דברים בסגנון.

(אל תתלהבו, אני לא הולכת להיות סלב ואתם לא תזכו להיות חברים של סלב, לא שלי לפחות)

אז יעשו לי בוק..כן כן, אני, שאין לה שמץ של מושג קטן איך להיראות קצת פחות יצורה ממה שהיא מול מצלמה, הולכת להצטלם..בצורה קצת יותר מקצועית מהתמונות שאני וענבי דואגות להרוס בעזרתן את העיניים שלכם.

מתנת היום הולדת שלי מאמא...אז יהייה לי איזה קורס משחק ואני צריכה להכין מונולוג..או להוריד מהאתר..לא משנה מאיפה, אני צריכה מונולוג. ואני לא יודעת אם יהייה לי את האומץ בכלל..אבל אמא אמרה שזה לא מה שצריך להדאיג אותי (כנראה שמה שכן צריך להדאיג אותי זה הגנים הפגומים שירשתי כדי להרכיב את המה שנקרא פרצוף שלי), ושבעניין הזה היא סומכת עליי. רק שאני אשדל לבחור דמות של כלבה תוקפנית. (תודה אמא! תמיד ידעתי שאת אוהבת אותי!).

התמכרתי לקפה. כן. קפה. שחור. זה מחזיק אותי על הרגליים, ואני לא מתמוטטת מעייפות. יש בזה אפילו סוג של טעים. וכתבתי. המון כתבתי. פה בטיוטות, שם בכתבן, או ביומן (שאחותי בטח מצאה כבר)..ואני רוצה עוד. ואלה לא דברים שאני יכולה לכתוב פה..כי האוירה פה לא מספיק אינטימית.

ועכשיו, אני הרי לא באמת יודעת מי קורא פה ומי לא. אבל. האמת שלפעמים הייתי רוצה שהעולם(או לפחות הדמיוני שהתחיל לקרוא פה לאחרונה) יידע מה יש לי בקופסא השחורה (היא באמת שחורה. אני באמת שחורה).

ואני רוצה להמשיך לכתוב ולכתוב, ואין לי באמת מה...ולזיין בשכל אין לי כח. וגם לא את הכלים המתאימים..

הפוסטים האחרונים פה היו משעממים כי מצאתי עניין בפייסבוק. עזבו את זה שלקח לי חודש שלם מהקיץ שלי להבין איך מזיזים שם עניינים..אבל משתלם להבין בסופו של דבר..מעניין שם, באמת. וכן, נכנעתי ללחצים בסופו של דבר.

וממש בא לי שיתחיל החורף כי החום הזה כבר באמת בלתי נסבל...ורוב היום אני מנסה להרים את התחת שלי מהכיסא. וכשמתמזל מזלי ואני מצליחה, אני אפילו הולכת לאכול ונזכרת שיש לי עוד אגפים בבית.

בכל מקרה, אלו החדשות שלי...וזה מה שעברתי בחודשיים האלה.

יש לי עוד כ"כ הרבה מה להוסיף, אבל הבדיקת דם היום פשוט הרסה לי את הווריד וכל פעם שאני מזיזה חתיכת ציפורן אני מרגישה שחיפושיות זבל ממלאות את תפקיד כדוריות הדם האדומות (כן, התחלתי ביולוגיה היום..מה שמזכיר לי, לא הגשתי שום דו"ח כבר 3 שנים. וויפידיפאקינגדו) שלי.

עד כאן, ואולי יהייה המשך יבוא....

לא באמת אוהבת אתכם- יול.

לילה נוסטלגי...אני חושבת שזה היה היום הכי מוצלח שהיה לי במוסד הזה