חשבתי שאתה שונא את הבמה

מה שטוב בשיעורים של אלכסנדר זו העובדה שלא עושים גראנד פלייה ברביעית. אל תבינו לא נכון, זה לא קשה. פשוט לא נוח. הפוזיצייה נראית קצת עקומה ודבילית כשנשארים שם ב-turn out.

בכל אופן, לרקוד בבת דור התחלתי לפני 5 שנים. לא אהבתי בלט בכלל-אם תשאלו את עצמכם למה בכל זאת נרשמתי, לא תזכו למענה ככה שתוכלו לחסוך כמה מילים ותהיות מראש. עכשיו זה כבר לא משנה כי למדתי לאהוב את זה. לקח זמן, אבל כמו בכל דבר טוב, גם בזה לוקח זמן להתאהב.

למי שלא מכיר אותי אישית-

אני יול. בעצם, השם שלי התחיל ב-יוליאנה. חבריי היקרים פשוט החליטו שהשם ארוך מידי וקשה להם לשרוף כלכך הרבה קלוריות בכל פעם שהוגים אותו-ככה הוא התקצר ליולי ובסופו של דבר גם ליול. ענבי אמרה שאם היו מכניסים את הגיית השם לתכנית הלימודים בספורט הוא בטח היה יורד מהמיקוד מחשש לכישלון התלמידים ובושה לאגף הספורט במערכת החינוך. כשיהיו לי ילדים, הם לא יקבלו שם נורא מסובך-לא כזה שיותיר להם קשר של שרוך שקשר ילד בגן בלשון. חשבתי על כיוון המיתולוגיה-אולי ונוס-כי בסך הכל אני חולמת על ילדה יפה, ילדה שנעשתה באהבה, אחרי הכל ילדים הם כמו חומוס צבר-"עושים באהבה או שלא עושים בכלל". היא תהייה כלכך יפה שכל יד שתפגוש אותה תרצה לצייר אותה, ולא בגלל איך שהיא נראית, אלא בגלל כל האהבה שהיא מוציאה החוצה, היא תהייה כלכך מיוחדת שכולם יקראו לה מלאך. היא תהיה ונוס שלי. רק שלי. שלי ושלה כמובן.

אז איפה הייתי? כן.

אני יול, אחות בכורה. אני אישה ויש לי שיערות על הרגליים. אני אימהית ויש לי עיניים ענקיות. יש לי שיער מוזר והייתי רוצה להיות קצת יותר מאורגנת. אני שונאת אנשים רק כי הם מוצלחים טובים ויפים ממני. בעיקר אני שונאת גברים ויש לי פופיק קעור.אמא תמיד אמרה לי שאני אוכל להתחתן עם כל קוף שאני רוצה רק שלא יהייה דומה לאבא, אבל אני בכלל מעדיפה להתחתן עם ציפור.

את השאיפה הראשונה מאויר העולם לקחתי לפני 17 שנים פחות חודש וקצת ואמא אומרת שלא בכיתי והרופאים חשבו שאני לא בסדר. גם היום הם חושבים שאני לא בסדר רק כי עוד לא הפסקתי לנשום.

אבל, כל עוד אני בחיים אני רוצה להספיק לאכול בננה ספליט ולהבין איך מאייתים את המילה אנציקלופדיה באנגלית.

יש לי אף כמו של אמא אבל משום מה, עליה הוא נראה יותר טוב. יש לי עור כהה ומתאים לי חישוק מוזהב באף. אני רוצה לצבוע את השיער בורוד ולעשות ספטום. אמא לא הייתה מונעת ממני אם היה לנו כסף לשלם את חשבון החשמל האחרון. וחוצמזה, היא טוענת שאני כבר מוזרה מספיק.

אני הכי אוהבת את כפות הרגליים שלי (רק כשהן לא מגרדות ואין לי ציפורן חודרנית שמפריעה לרקוד) הן כאלה..קטנות ועדינות (חוצמהעובדה שהן שחורות.) רק הציפורן של הבוהן הקטנה בכף רגל ימין קצת מעוותת, אבל לא נורא. אני אוהבת אותה גם ככה.

לאחרונה מצאתי משהו מספק בצילום ואפילו עלתה בי המחשבה שבעתיד אפתח סטודיו ואעסוק בצילום ועיצוב. אבל בכלל עדיף לי להיות עובדת סוציאלית כי לפעמים אני מבינה אנשים עד כאב. ואם כבר כאב-אז אני לא חושבת שיש משהו כואב יותר מלהוריד שיער במפשעות עם שעווה. זה גם סתם דביק.

כרגע כואב לי הראש ויש לי מגרנה נוראית מעודף שוקו. אני שונאת להכין שוקו מאבקה-טוב אף פעם לא ייצא מזה. גם תמיד נשארים גושים כאלה וקרום. איכס, כבר עדיף לקבל כוויה משמן רותח, ואני יודעת מניסיון.

הדבר שאני הכי רוצה זה להצמיח כנפיים וללמוד לעוף. אולי להצטרף לאיזו להקת פלמינגו ורודים כאלה, יפים. ככה הרגליים שלי יהיו אפילו עדינות יותר ואם אני אעמוד על רגל אחת יהייה לי בלאנס מצויין (תשאלו את אנשי בת דור היקרים. הם בטח יסכימו).

הדבר שהכי מעייף אותי הוא לדבר, וכשזה מגיע ליותר מידי מילים אני בורחת לתנועה..או למגע. הריקוד זה מקום המפלט שלי. נשמע מוזר? אולי. אני לא מתנגדת להודות בעובדה שלכל רקדן יש את השריטה שלו-אבל זה מה שמיוחד! אלכסנדר בכלל אוהב יהודים.

אני לא אוהבת את אלוהים כי הוא סנוב ולא מוכן לחלוק את האושר שלו עם העולם. אני חושבת שהוא צריך לדאוג לנו לפחות ל-3 ארוחות מקדולנדס מסודרות ביום.

יש בי צד קצת דפוק שגורם לי לרצות לנשוך לעצמי את הזרוע כשקצת רע לי, ובכלל אני אוכלת ציפורניים.

הייתי רוצה להיות בים עכשיו, אבל אין לי איך להגיע. (ואבא שלי לא ציפור)

 אני קצת מרגישה כאילו התנגשתי חזיתית בבדידות של עצמי, וזה לא כואב לי בכלל...אפילו להיפך.

יול.