אין דבר כזה מושלם..

הרגשה של לבד משום מה.

לא משנה כמה שיחד

עדיין לבד.

במין זיוף מטורף של בסדר ליד כולם

אך כשמגיעים לרגעים של הלבד..הכל נהייה יותר עקום ולא בסדר.

עצוב.

וזה בסדר ככה זה העולם, וככה כולם.

וזה בסדר, כי הלבד מתמלא בסוף בביחד מטורף

והעצב מתחלף בשמחה

והקור העצמי מתחלף בחום מטורף של מישו אוהב.

אבל עד אז.

לבד.

כי לא תמיד דברים מסתדרים כמו שרוצים

ואהבה זה לא כמו באגדות שמתאהבים ואז הכל בסדר.

כי יש עוד הרבה מסביב.

מין חולשה ענקית לימים שאין כוח

ללימודים שכבר ממש מעוסים

כמה שאנחנו קרובים לסיום, רק כמה חודשים, אנחנו כלכך רחוקים.

והימים מתישים

והמצב רוח בקרשים

ואין כוח לכלום

רק לישון

לישון.

לחלום איזה חלום מתוק על מציאות נוחה יותר.

אולי אחרי ביצפר הכל יסתדר לי

אולי אז הדברים יהיו יותר פשוטים.

אולי