אין דבר כזה מושלם..

אז כחלק ממשו ממה שמריה כתבה בתגובה למטה.

חורף שנה שעברה. בעצם, היום לפני שנה בערך. חורפי הרבה יותר מעכשיו. קר, גשום, עצוב.

תקופה אולי הנוראיות שהיו לי.

אחרי פרידה

עם המון אהבה

והרבה מאוד כאב

ונהרות זולגות מהעיניים.

מתחת לבית של מריה באופן קבוע, חתמתי שם כבר קבע. יושבות על סגריה.

אני\היא מנגנות. והיא שרה.

ואני

אני בוכה

ובוכה.

כמשהו שנמשך כמה חודשים טובים.

כחלק מאוד גדול מהחורף.

לשבת מתחת לבית של מריה. כשהיינו חברות טובות. שהיתה שם בשבילי באותה תקופה כלכך מגעילה.

[כלכך מצחיק שלא ידעתי מה עלול לקרות עוד בעתיד].

וכמה שזה היה חורף חרא.

חורף בודד.

בלי אף אחד שיחבק אותי

בלי מישהו להיות איתו מתחת לפוך עם שוקו חם בזמן שיורד גשם.

לבד.

לא חשבתי שאהיה מסוגלת עוד להרגיש אחרי זה.

אבל תמיד היה את מתחת לבית של מריה.

עם הסגריה, הגיטרה, הדמעות, ומריה.

ושנה לה חלפה.

ויחד איתה עוד המון דברים השתנו.

ריבים עם מריה

חזרה קטנה אליו.

וכבר לא הולכת יותר מתחת לבית שלה.

והחורף באיחור לא נורמלי.

ועכשיו,

החורף ממש בפתח, ואפילו אמרו שיהיה גשם ביום רביעי.

ויש לי מי שיחבק

יש מי לשכב איתו מתחת לפוך עם שוקו חם בזמן שיורד גשם בחוץ.

חם.

בפנים.

ועכשיו אני כן מסוגלת להרגיש

ויש מי שממלא לי את הריק הגדול והכואב שיש לי בלב.

יש מי שאכפת, מי שיגע, יצחיק, ותמיד יהיה שם.

יש עם מי לדבר שעות בטלפון

להיות איתו שעות ולהרגיש כאילו עברה רק דקה.

ויש מי שיאהב אותי

יש מישהו לאהוב

להרגיש.

והחורף הזה הוא לא כמו חורף שעבר של כאב. חורף קר.

החורף הזה הוא חורף מאושר. חורף חם. כלכך חם בלב.

חורף

חורף שמח לכולם:)