אין דבר כזה מושלם..

לעולם מצידי- היהודים

"לדבר

לא לשתוק

לקבל את המר כמתוק

לנשק את לחייך

ולשתות עוד כוסית

לחייך

ולשקוע לא לשמוע

ולחיות בשלום עם עצמי

ולסלוח גם בכוח

אם לא לי אז למי

אם לא לי אז למי

לחפש משמעות

לא מספיק לי לחיות למות

ולזרום

 לא לחלום

לעמוד מיותם

ולנשום

ולברוח רק לברוח

ולבנות מגדלים באוויר

ולצרוח כדי לשכוח

ולכתוב לך עוד שיר

ולקטוף לך עוד שיר

לטייל על החוף

ותמיד רק איתך עד הסוף

כשאלך מה אקח

אם לא את הרגע הזה כאן איתך

ולדמוע עוד לדמוע

ולפחוד כשאת לא איתי

וליגוע רק ליגוע

לעולם מצדי."

אחד השירים הטובים שלהם מהדיסק החדש.

יותר מדי לעדכן.

הייתי בכנרת היה בנזונה

הייתי היום בת"א שופינג מטורף עם נומכיף

הייתי בירושלים נפגשתי עם נועם

הייתי בירושלים פעמיים לבקר את סבא וסבתא

אני נוסעת או לבית שאן או לחיפה בקרוב

בא לי קוקה קולה מיוזיק..למישו יש פקקים להביא לי?

בא לי סלקום ווליום...מי בא בסוף?

וסתם בא לי לישון יום אחד על הים...למי בא?

בא לי לכתוב אבל שומדבר לא יוצא על הדף.

כנראה אני צכה להיות ממש מדוכאת כדי לכתוב.

הצד הרע בלהיות מאושר..לכו תבינו=\

וזהו

המשך חופשה נעימה=]

מיה

אני לא יודעת למה אני כותבת פה ומה זה עושה לי טוב.

בכל מקרה אני לא כותבת פה כל מה שאני חושבת, בכל מקרה זה לא מקום הפריקה הממשי שלי.

בכל מקרה לא ממש נראה לי אכפת לאנשים מה עבר עלי היום

ואנשים אחרים מעדיפים לרדת עלי פה

וגם אנשים שאני בכלל לא מכירה

ואנשים שמביאים לי מילה טובה

או איזה עידוד קל

או סתם.

סתם.

כי הכל פה סתם.

זה שאני אכתוב פה לא יגרום למצב להיות יותר טוב. לא יגרום לי להצליח להוציא הכל מהבטן.

זה שאני אכתוב פה לא יפעל לטובתי, לא יעשה דברים טובים יותר, הם גם לא יפרקו מהמעמס שלי.

אז למה אני כותבת פה?

אין לי מושג.

אולי הרגל.

הרגל ש..

אין לי מושג מה הביא לי האמת.

את הפריקה שלי כבר הפסקתי לשים פה באינטרנט, אלא על דף וגיטרה.

איכשהו מביעה את המחשבות שלי ככה הרבה יותר טוב.

טוב נו

כל אחד והדרכים שלו.

בא לי לכעוס

לצרוח

להאשים

לאהוב

לחבק

לנשק.

אבל אסור לי.

אסור.

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!

מיני צעקה שכזאת

הולך להיות ביינזונה=]

קנינו נרגילה חדשה

קוראים לה "ללא שם" כרגע.

רעיונות לשם יבואו בכיף=]

אז הנה הזמן לצרוח ולומר לה

המון המון המון מזל טוב!

יומולדת שמח יפה שלי=)

אוהבת המונים!3>

הלכתי לסגריה לפני השינה

לגמור לארוז

לישון

ולכנרת

חופשה נעימה לכולם=)

הגעתי לשלב שהרגשתי שבאמת התבגרתי

שאני יכולה להמשיך הלאה.

אני מסוגלת לתת לדברים לזוז.

הבנתי שיש דברים שהם לא בשליטתי ואני לא הכי בשליטה עליהם, ולא בדיוק יש לי מה לעשות איתם.

אז החלטתי להמשיך האלה, לא לשבת לבכות ולהיות ממרורמת על החיים כמו פעם. פשוט לחייך, ולהמשיך.

ונכון שחלק מזה מציק, וחלק מזה גם בטיפה כואב.

אבל הבנתי, שאני לא היחידה שמחליטה על דברים, אני לא שולטת בהכל, ויש דברים שמחוץ למה שאני יכולה לעשות.

ומה אני כן יכולה לעשות?

לחייך

לשמוח

להנות.

להתקרב ולשמוח בשביל אחרים, אפילו אם זה על חשבוני.

[משום מה אני שמחה הרבה יותר כשלאנשים אחרים טוב].

אני שמחה עם מה שעשיתי היום בסוף. ואני שלמה בלב שלם עם זה. אפילו אם בחלק מסוים זה צבת לי קצת בלב, אבל אני שמחה עם זה. ואני ממש מרגישה שהתבגרתי עם מה שעשיתי.

אני לא אותה מיה של שנה שעברה

אני מיה שמשום מה השתנתה לטובה נראה לי. ואני שמחה עם ההחלטות שאני עושה.

ונכון שרבתי עם אנשים מסוימים.

ונכון שאני לא מתכוונת לומר סליחה.

לא בקטע של לא בכבוד שלי להגיד סליחה. אלא בקטע שכשאני אומרת סליחה אני מתכוונת לזה. ועם כל הכבוד, לא נראה לי יש לי על מה להגיד סליחה. אז.

נחייה ונראה לאן העולם יילך.

החופש הזה פרוע ומוזר

יותר מדי דברים קרו בזמן האחרון. חלקם סבבה חלקם לא. אבל בתכלס אני פסדר עם הכל.

הייתי רוצה שדברים מסוימים יהיו שונים, אולי לטובתי יותר. אבל הבנתי שזה בלתי אפשרי. וכל מה שנותר לי לעשות זה לשמוח בשביל אחרים ולעזור להם ככל שאני יכולה. הרי, אם אני לא אהיה שמחה בשבילם, בשביל מי אני אהיה שמחה?

ושלא תקחו אותי לא נכון,

אני כן שמחה וכן טוב לי במידה מסוימת.

פשוט למדתי להתמודד עם דברים יותר טוב ולא להתנהג כמו איזה תינייג'ריט סתומה שנכנסת לדאון על כל פיפס.

כי אני יודעת שיהיה לי טוב

ואני לא רוצה שהחופש הזה יהיה מלא בדכאונות.

עדיף לי לשמור את הכל בפנים ולאכול תחרא לבד. כי אני יודעת שאחרי זה הכל יסתדר.

ולטובה

ככה ש

עדיף לחייך על הכל ולא להכנס לדאונים מיותרים.

צח טס היום ל22 יום למרוקו מסע שורשים, אני אתגעגע לילד=\

למריה היה היום יום הולדת וחגגנו לה את זה עם הרבה מאוד אלכהול [וגם שוקולד רק שנאי לא הייתי באזור].

אז מריה

המון המון מזל טוב.

הייתי היום בירושלים לבקר את סבא וסבתא

מחר אני גם בירושלים לראות את ידיד שלי שמתגייס ממש עוד מעט.

אני נוסעת בלי סוף בחופש הזה.

וזהו.

יהיה טוב

אחלה חופש

מוזר, לא החלטי, עם הרבה עליות וירידות. אבל חופש אחרון. ואני מתכננת לנצל אותו כמו שצריך.

אז

העיקר לחייך

לא?

לילה\בוקר טוב שיהיה לכולם

ואל תשכחו לחייך

כי כמו שאומרים

חיוך-קו עקום שמיישר הכל=)

מיה