של גידי גוב או נורית גלרון.
כשישבתי מולך מבלי לדבר
כי הכל כבר נאמר
יכולת לנחש שקשה לי מאוד
ויכולת לנחש שמר
את קמת ועברת,
והלכת למטבח וחזרת כעבור דקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי
לנגיעה אחת רכה.
את כל כך ישרה וכל כך הגונה
ואת לא יכולה לרמות
כשאת לא אוהבת את לא יכולה,
ואת זה אי אפשר לשנות.
אבל את עברת ממש לידי
והייתי כולי צעקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אני לא שוכח,
ועל זה אני לא סולח,
ואת זה אני לא אסלח לך לעולם.
כי את זה אני לא שוכח,
ועל זה אני לא סולח, לעולם.
כשהייתי איתך לא היית איתי,
היתה רק תמונה מתנועעת.
הרשית בחסדך לאהוב אותך,
וכל חסד אחר מנע.
ושום חסדים לא רציתי ממך,
אבל באותה הדקה הייתי זקוק לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אני לא שוכח...
עכשיו אני כאן יושב לבדי,
עם הרגע ההוא הקר.
יודע עד כמה ליבך הוא עני,
ועד כמה יופייך עקר.
אך אותה אהבה למרות רצוני
עדיין את שמך מבכה.
עדיין קוראת לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אני לא שוכח...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
