זה בעצם עץ הבחירות לתעסוקה בחיים (כמובן שישנה גם אופציה לעשות כלום, אבל נתעלם ממנה בינתיים). וברור למה השאיפות שלי מתמקדות ב"ללמוד", ופחות ב"לעשות" - כשלומדים בעצם כל האופציות נשארות פתוחות. וזה הכי נוח.

היום היה "יום הבוגר" בתיכון שלי (לשעבר?).

המחנכת (לשעבר) אמרה שאני נראית שונה (כלומר - השמנתי?).

המורה שלי לאומנות (לשעבר) נמצאת בקשר הדוק עם החבורת שלי (לשעבר?) הרבה יותר ממני, והיא כתבה ספר.

ולהרבה מידידיי (לשעבר ושלא לשעבר) יש (לפחות קצת) כיוון.

לפני כמה ימים פגשתי מישהו זר, אך נחמד, שהסביר לי על "משבר רבע החיים" (כלומר, גיל 20?). אני בינתיים בכלל מעדיפה שלא להיות בת 20 ולהישאר פוראבר יאנג.

אבל מי שואל אותי.

אנחנו הילדים של לימור

שנת אלפיים - ושלוש

ורונית המנכ"לית הראשונה שבפסח

שותה רק תירוש

חשבתי על זה שעידן לימור לבנת כשרת החינוך נגמר, ומי שיבוא אחרינו כבר ייאלץ להתמודד עם שרת חינוך חדשה, שאי אפשר לרדת על התסרוקת שלה בכל פעם שמשרד החינוך מתסכל. אח, היו זמנים...

(מה שכן, משרד החינוך ימשיך לתסכל כמיטב המסורת, ד'אטס פור שור)

הבטחתם בגרות...