02.04.08
משרד החינוך... איך אני מתחיל את זה?
אני מניח שאני צריך להשתמש בפתיח שלמדתי
לכתוב בשיעורי לשון אבל לשון למדתי בשנה שעברה (וגם עשיתי בגרות חוזרת אחרי
שקיבלתי 65), אז אני כבר לא כל כך זוכר איך זה הלך.
בכללי יש לי המון תלונות, אני מקווה
שמישהו יוכל לענות לי עליהן, או שבעצם אני מקווה שלא יוכלו לענות לי עליהם, ואז
אני אוכל להיכנס ממש חזק במשרד החינוך ולשנות את כל מה שקורה כאן.
אז אני אתחיל בסיפור שרובכם בטח מכירים:
היא יושבת שם על הספסל ומחכה לך, עם מבט
ביישני אבל מזמין, אתה בעצמך חיכית כל כך הרבה לרגע הזה, אתה יודע שאתה צריך לעשות
את זה עכשיו כי אחרת תוכיח לעצמך ולחברים שלך עד כמה אתה נמושה, אתה מתיישב לידה
ושואל "מה קורה?" היא בתמימות עונה לך "בסדר, מה איתך?", ואז
משהו נכנס בך, אתה צועק בתוכך כאילו אתה קלוע בכלוב של טירוף בזמן שאתה מקרב את
הפנים שלך לנשק אותה, ואז אתה שומע קול, קול מעצבן, קול מוכר, טרררררררררר.
אתה פוקח את העיניים לצליל הכי מעצבן
בעולם שלא רק בכל לילה מחדש לוקח לך את יעל, אלא גם מזכיר לך שאתה צריך לקום וללכת
לבית ספר.
חצי ישן אתה כבר מבין שלחלום אתה לא
יכול לחזור, אז אתה קם מהמיטה, מצחצח שיניים, מתלבש, אוכל קצת, במקרה הטוב קורא
לכמה דקות עיתון והולך לאוטובוס.
החברים צוחקים על התספורת החדשה,
"מה זה המכנסיים האלה?", קללה פה וקללה שם ומגיעים לבית ספר. אז מתחילים
שיעורים בהם אתה צריך לקלוט כמה שיותר חומר כדי שתוכל לשנן אותו למבחן. מתמטיקה, אנגלית,
לשון, ספרות, תנ"ך, פיזיקה, היסטוריה ועוד כמה מקצועות שלמזלך היום לא היו
במערכת. הרי זה חשוב לדעת לנתח מילים ואת השורשים שלהן בשביל לדבר עברית תקנית,
ועוד יותר חשוב לנתח משפטים כדי לדעת לנסח כמו שצריך.
אם אתה רוצה להיות סופר כשתהיה גדול,
אתה חייב להשקיע בספרות, כי אם היום אתה תשנן את הניתוחים לשירים והסיפורים שמשרד
החינוך יכתיב לך, מחר תוכל לנתח סיפור בעצמך, או אפילו לכתוב אחד!
תנ"ך, אתה פשוט אוהב את שיעורי
תנ"ך, הבעיה היא שיש איתך בכיתה נוצרים ומוסלמים, שלא ממש חייבים את זה. וגם
יהודים שזה לא הכי מעניין אותם.
מתמטיקה ופיזיקה, נוסחאות וחוקים שצריך
לזכור בעל-פה בלי שום מושג למה log זה ככה ולמה פאי זה דווקא המספר המעצבן הזה.
אתה חוזר הביתה, רוצה לנוח מהשינונים,
רוצה להיפגש עם החברים, רוצה ללכת למקומות, לעשות כסף, לקנות דברים עם הכסף, אבל
אתה לא יכול, אתה צריך להמשיך לשנן למבחן בעוד יומיים.
אז תמצאו לי תלמיד שידע לנתח את הסיפור
הלא כל כך מרשים שלי, שהוא די נחמד יחסית לזה שקיבלתי 50 במבחן האחרון בספרות.
אז מה שאני מנסה להגיד למי שלא הבין זה
שיש מקצועות מיותרים, ולרוב המקצועות צריך לשנות בכלל את דרך הלמידה. שינון ושינון
רק גורר התנהגות רובוטית, חוסר יצירתיות ובעצם טיפשות.
אחד המשפטים שאנחנו שומעים ומשמיעים די
הרבה זה "איך חשבת על זה בעצמך?", וזה די עצוב שהגענו לרמה כזאת שלא
מצפים מאנשים לחשוב על דברים בעצמם.
פעם אנשים היו ממציאים הכול מאפס, היום
כולם מתבססים על ידע של אנשים אחרים, עובדים בעבודות שמיליוני אנשים עבדו בהם לפני
ויעבדו בהם אחרי ופשוט חיים בצורה ממוצעת ומשוכפלת לחלוטין.
או, כמובן, שהאדם ה"חכם" החדש
הוא האדם שיודע לשנן ולחרוש הכי טוב "אתה צריך עזרה במתמטיקה? קובי יודע את
החומר, הוא חכם".
לתלמיד המושלם תהיה את היכולת לשנן כל
פיסת מידע שתזרוק עליו ולכתוב הכול במבחן.
צריך לעודד יצירתיות, לעודד ייחודיות, לעודד
תלמידים למצוא לעצמם דעות וערכים (ולא בהכרח להשתיל בהם את מה שאנחנו היינו רוצים
שהם יחשבו [כן, אנחנו לא חייבים לסמם להם את המח ב"דמוקרטיה זאת
הדרך"]).
והדבר שהכי מעצבן אותי זה שכל החיים שלך
נקבעים על ידי טופס מדיני קטן בשם "תעודת בגרות" שמדרג את
ה"חוכמה" שלך בכל מיני תחומים במספרים.
אני לפעמים מדבר עם אנשים מחו"ל
דרך האינטרנט, הם חושבים שיהודים מפוצצים את עצמם בתל אביב ושאני בסכנת מוות
תמידית, אז אני משתמש בכישורי ה60 באנגלית שלי ו70 בהיסטוריה כדי להסביר להם (בלי
הרבה בעיה) איך הערבים מסרבים להתחלק בארץ ישראל ורוצים את כולה, איך שהבריטים
הציעו להם 80% מהארץ והם אמרו לא. ואיך שהעולם מאלץ אותנו לשתוק כשהם יורים בנו כל
שבוע.
אז יכול להיות שרק לי יש מורים גרועים
שלא מסבירים למה הנוסחאות במתמטיקה בנויות בצורה כזאת או אחרת. או שרק המורה שלי
לספרות נותנת לי סיכום שהיא כתבה על שיר
ואני צריך לשנן אותו כי זאת הדרך הכי טובה לעבור את הבגרות.
אבל העובדה שניתן על ידי שינון בלבד לעבור
את הבגרות בדרך הכי יעילה היא זאת שתוביל ללמידות רובוטיות ומורים שלא משקיעים: רק
זורקים עלייך את החומר ומצפים שתחזור אליהם עם המחברת ביד ובראש.
ידוע על רבים שנשרו מבית הספר, שלא למדו
באוניברסיטאות והגיעו להישגים הרבה יותר גדולים מאלה שכן.
וראיתי את התוכנית "אופק
חדש" של שרת החינוך, בתור אחד שמשרד החינוך די שולט לו בחיים, אני לא סומך
עליהם שהם יעשו חצי מהדברים שהם כתבו שם, וגם את מה שהם כן יעשו הם לא יעשו כמו
שצריך.
חן, תלמיד כיתה י"א.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: