The Manly Dudes Blog

מוסר, הוא מאוד מגביל.

אנשים לא מפחדים מהחוק, אבל המוסר שלהם הוא זה שמונע מהם לעשות דברים "אסורים".

לגנוב, לשדוד, לסחוט, לרצוח. עשיתי את הכל בדרך כזאת או אחרת, זרקתי את המוסריות שלי כבר בגיל 17 בערך, החלטתי שהיא לא תועיל לי בשום דבר. יכלתי לעשות מה שרציתי בלי חרטות או התלבטויות מוסריות. "יפיי נפש" מעצבנים אותי.

גנבתי, שדדתי, סחטתי, רצחתי, טיפסתי בעולם התחתון, אף אחד לא יכל נגדי, ובסופו של דבר גם המשטרה. עשיתי כל מה שרק חלמתי ורציתי וזהו. אז עכשיו אני רוצה לספר לך קצת על לב האדם וחיי הפשע, למרות שאני בטוח שאתה יודע כבר, פשוט אין לי משהו יותר טוב לעשות.

במהלך ימי הביניים היה את הכיבוש המונגולי, המונגולים היו אכזריים ביותר, טבחו בערים שלמות והטילו מורא על האויבים. פעם אחת ג'ינג'ס חאן אפילו הורה עליהם להרוג את כל תושבי עיר מסויימת ולהכין מגולגלות התושבים פירמידה, זה מראה על כוח ואכזריות, ואלה 2 דברים שביחד אתה ממש לא רוצה להתמודד נגדם, בזכות זה היא שלטה ברוב אסיה. כיבוש יפייפה.

אנחנו חיים רק פעם אחת, אנחנו רוצים לנצל את החיים האלה הכי טוב, אם הדרך להנאה שלי רצופה בגרימת סבל לאחרים, מותר לי ללכת בה? זאת שאלה מוסרית, שהרוב המוחלט של האנשים היה בוחר שלא ללכת בדרך הזאת. אבל זאת בדיוק החולשה של המוסר.

סחר בסמים מכניס אחלה כסף, אז מה אם המוח של איזה נער נדפק בגלל זה? אני צריך לוותר על ההנאות בחיים שלי בשביל החיים שלו? חוץ מזה, כולם סתם מגזימים עם הסמים, זה כמעט ולא הורג אף אחד, רק אם אתה לא יודע להשתמש בהם, ואם יש לך כסף, זה גם לא ידרדר אותך לעוני, בדיוק כמו כוכבי רוק. כיף מובטח. יופי בחיים.

ורצח? אם מישהו מנסה לעצור בעדי? אם מישהו מנסה לקחת מהאושר שלי? אני יכול לארגן שיהרגו אותו, כדי שאחרים לא יחשבו אפילו לעשות את מה שהוא עשה. אז קצת סבל למשפחה שלו, גם הם ימותו יום אחד וכל הסבל הזה יעלם כאילו הוא לא היה.

אז יש לי כסף, כל כך הרבה כסף שאני יכול לקנות את כל מה שאני רוצה, ויש לי את הכוח, שיכול להשיג לי כל מה שאני רוצה שאי אפשר לקנות בכסף. החיים שלי מושלמים מבחינתי. החיים יפים.

אז מה אתה אומר? זה גרם לך קצת לעקם את האף? אתה מאפשר דברים כאלה, וכשמישהו נותן לי לדרוך עליו אני דורך עליו הכי חזק שאפשר.כי אני חי פעם אחת, ואני לא צריך לחיות את הסבל של אחרים, רק את ההנאה שלי.

כמובן שהמוסריות זה גן עדן וגיהנום.

באמת יש גן עדן וגיהנום? אני בטוח שישלחו אותי לגיהנום, זה המקום לאנשים אכזריים וחסרי רחמים.

אנשים תמיד רוצים להגיע לגן עדן, הם אולי לא פוגעים באף אחד (יותר מדי) במהלך החיים שלהם, אבל הם גם לא עוזרים לאחרים. גן עדן וגיהנום זה טוב ורע. או שאתה גורם לאנשים אושר או שאתה גורם לאנשים לסבל, רוב בני האדם נשארים באמצע עם נטייה קלה לגיהנום וחושבים שילכו לגן עדן. קצת עצוב.

בדרך כלל גם הרבה אנשים יותר מתקרבים לדת כשהם יותר קרובים למוות. כי אחרי חיים מלאי חטאים, כשהמוות יותר קרוב הם מתחילים לחשוב מה יקרה להם אחריו. והם מתחילים להיות "יפיי נפש" כאלה.

ליבו של אדם נמדד ברגע שהוא מת או במהלך כל חייו?

זה מזכיר לי למה אני שוכב פה עכשיו. כנראה שמשהו לא הלך בדיוק כמתוכנן, אבל אחרי 60 שנים של אושר פרצו אליי חבורה של רעולי פנים לאחוזה, עם סכינים הם דקרו אותי בעיניים, בבטן, חתכו לי את האוזניים ותקעו את הסכין בחור כדי לדפוק לי לגמרי את השמיעה. חתכו לי את הלשון וסתם דברים בפה ודקרו אותי בערך בכל מקום. זה בדיוק מה שלימדתי אותם ועשיתי להרבה אחרים, דרך לגרום לבנאדם סבל עצום בלי להרוג אותו, להשאיר אותו לא מסוגל לזוז, לדבר, לשמוע, לראות, רק לחשוב, לחשוב על הדברים שהוא עשה שלא היו לטעמי. אתה יכול לחייך עכשיו ולהגיד שזה מגיע לי, אבל לי לא ממש אכפת, עשיתי כבר הכל, ועכשיו יש לי זמן לחשוב, הרבה זמן לחשוב, עד שאני כבר אמות.

אז אני אדם "רע"? זה כבר לא משנה, אני אמות, וכל הדור  הזה שעיניתי ימות, וכל הסבל הזה ימות איתם, והסבל כמוני וכמו הדור הזה ישכח כאילו לא היה מעולם.