אתם יודעים,כשאני מסתכלת אחורה,בחזרה לכיתה ט'..אני השתנתי כ"כ.
אם הייתם שואלים אותי מה אני חושבת על חברות,על חברים,על לימודים,על החיים..קארין אחרת לגמרי.
השתדלתי לשמור על מעגל חברות מצומצם,כי כשיש את הכמה חברות האלה שאני יכולה לסמוך עליהן,הכל היה הרבה יותר פשוט.
לא לרדוף אחרי אנשים,כי תמיד יש את אלה שחשובים לי ולא צריך יותר מזה.
עכשיו..
עכשיו אני משתדלת להכיר כמה שיותר,למה אני עושה את זה?
פעם הלימודים היו הכי חשובים לי. הייתי יושבת ולומדת לפני הכל,היום?...אני כבר לא כזאת,חבל.
פעם הפרספקטיבה שלי לגבי בנים היתה שזה פשוט לא זה בגיל הזה,שלא צריך את זה ושבמילא כולם היום רוצים חבר וחברה רק בשביל דבר אחד.
אני לעגתי לבנות שהיו מדברות על בנים כי זה פשוט לא היה נראה לי שווה.
ועכשיו..=\.
מכירים את זה שאתם יודעים בדיוק איך אתם רוצים שהבנאדם שמתאים לשלב הזה של החיים שלך נראה.
בטח.
עכשיו תארו לכם שגם מצאתם אחד כזה,בלי צורך להתפשר על כלום. ממש מושלם.
אבל הוא לא רוצה אתכם.
נורא נכון?.
יודעים מה יותר נורא?..להודות ברגשות שלכם.
אני שונאת להודות ברגשות שלי,יודעים למה?.זה הופך אותי לפגיעה,אני כבר לא שולטת.
אני לא יודעת לצפות מה הולך להות וזה מתסכל אותי..כ"כ.
אני אדם מאוד אגוצנטרי,ולהתחיל להודות ברגשות או במגבלות יכול להרוס אותי,ואני עדיין בוחרת לעשות את אותה הטעות שוב ושוב.
אני אישית אף פעם לא אהבתי מישהו.
אני לא יכולה להגדיר לכם מה זו אהבה בעיני.
אבל אני חושבת שאם יש אדם שנראה בדיוק כמו שאני אוהבת,שומע את המוזיקה שאני שומעת ואני מרגישה שאני יכולה לבלות איתו יום שלם ועדיין לרצות לראות אותו ביום שלאחרי אומר משהו לא?
אני צריכה לעבור הלאה. כ"כ צריכה.
ולהפסיק לרצות לוזרים,מגיע לי יותר מזה.
אני כ"כ מפגרת לפעמים. דאמט.
אחלה דרך לפתוח את החודש אה?.
לדעת שגם השנה לא יהיה לי עם מי להיות בחורף.
וגם השנה אני לא אתנשק בסילבסטר.
שיט,אני כ"כ בת.
שונאת את זה.
מרגישה לוזרית
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
