עוד חצי שעה, ב-26 לדצמבר, יש לי שנתיים לבלוג :]

שנתיים של כתיבה, רצינית או הכי שטותית שיכולה להיות

שנתיים של תמונות, חוויות, רגשות, אהבה, שנאה וכל מה שבאמצע

שנתיים של שירים שעשו לי את היום

שנתיים של חפירה מזעזעת

ספירת מלאי:

שנתיים לקיום הבלוג

219 פוסטים

100 ציטוטים בדיוק

עוד בערך 20 ציטוטי דפנה

המון פינות, החל מאני, תמונות, אנשים, דברים שלא ידעתם עלי, חגים עם גל, ואנשים שאני סוגדת להם (רובי, ג'ימס, פוטין )

מדהים איך השתנתי בשנתיים

התבגרתי, השתנתי, מה שהיה חשוב כבר לא מזיז, ודברים שאפעם לא חשבתי שיענינו אותי נמצאים במרכז

אני כמעט מסיימת תיכון, כמעט מתגייסת

עוד שבוע נגמר לי המלווה

עוד ארבעה חודשים אני בת 18, חוקית לחלוטין

ו...אני חושבת שהצלחתי להשפיע על עצמי עם הבלוג הזה

גם לכתוב מה שעולה לי בראש, לדעת שאני יכולה לחפור שעות על גבי שעות, או לכתוב שורה אחת או כלום, זו החלטה שלי, ומי שלא טוב לו לא יכול לעשות כלום

להביע דעות, לצחוק, לכתוב, להנות, לתעד, לשמור זכרונות, חוויות, לגבש זהות- מי אני, מה אני אוהבת, מה אני שונאת, מה אני רוצה, מה אני חולמת

דברים קטנים שביומיום אני אפילו לא שמה לב אליהם, מחשבות קטנות שצצות לי, בדיחות, רעיונות, אחרי שאני כותבת אותם וחוזרת אליהם אחרי חודש, שלושה, חצי שנה, שנה ושנתיים אני נקרעת מצחוק מעצמי, או מתרכזת- מה, באמת הייתי ככה? זה מה שחשבתי? למה זה קרה, מה השתנה

למה השתנתי?

איך השתנתי?

מי השפיע עלי, מי משפיע עלי

המון המון דברים שבגללם אני חושבת שנכון לכתוב, ולא צריך להיות ביאליק בשביל בלוג, אלא להפך

לכתוב כל חוויה קטנה, והאפשרות שבגללה לדעתי בלוג הרבה יותר טוב מיומן: פה אני יכולה לשים תמונות, אתרים, זכרונות שמובעים לא דווקא בכתב אלא בדרכים אחרות, ולכתוב בנוסף, או להפך, כתיבה במרכז והכל סביבה.

זה בחירה אישית- כל הדברים הקטנים, העיצוב, הרשימות, הקישורים, התמונות ,והדברים הגדולים- הדעות , המחשבות, הרעיונות.

ובגלל כל זה ועוד, היה לי חשוב לעשות בלוג, כמה טיפשי וילדותי שזה נשמע, ובאמת לדעת שהכל שמור, כל מה שאני אבחר לשים פה ישאר פה, עד שאני ורק אני אחליט אחרת, זה עוזר, לפחות לי :]

אחרי שנתיים נפלאות ולא כל כך נפלאות, כי תמיד יש עליות וירידות, אני מקווה להמשיך למלא את הבלוג בשטויות שחשובות לי, בדברים חשובים באמת וקצת פחות, ובכל מה שאני ארצה, גם אחרי הגיוס, ומשם?אלוהים יודע.

יומטוב באמת לכל הקוראים, שבאמת אני יכולה להגיד שבזמנים קשים חלק גדול מהקבועים תמכו בי גם במסנג'ר וגם בבלוג, לפעמים (למרות שלעיתים באמת נדירות יותר מהחברים) יותר או לפחות כמו החברים הקרובים, ועל זה תודה