
אין לי מה להגיד לך יותר. אין לי.
ואני רוצה להגיד, מאוד רוצה. אני רוצה שתדע.
שתדע שאני כן יודעת למה אני ככה, אבל אני לא רוצה לספר.
אני רוצה שתדע בלי שאני אגיד. שתבין לבד.
שתבין שזה בגללך, ורק בגללך. ושאין עוד סיבה.
וכשאני אומרת לך שאני לא יודעת למה רע לי, אתה יודע שיש סיבה.
אתה אומר לי שאתה יודע. אבל אתה לא יודע מה היא.. ואני לא רוצה להגיד.
אני מעדיפה לא לספר, ולהשאיר את זה בפנים, לעצמי.
אבל אני רוצה שתדע לבד, בלי לשאול. בלי שאני אגיד לך.
אני יודעת שגם אם אני אגיד לך, זה לא יזיז לך.
זה יהיה איכפת מצד אחד, אבל לא יזיז מהצד השני.
כי אתה, אתה לא תוכל לעשות עם זה כלום.
בעצם? אתה היחיד שתוכל. אבל אתה לא תעשה את זה..
כי אתה כמוני יודע- אתה תעשה בשבילי הכל, חוץ ממה שאני רוצה.
אז למה אני בכלל אוהבת אותך? שיר. 
-"אני מפחדת להגיד לך שאני אוהבת אותך, כי אני לא יודעת איך תגיב."
-"מה הבעיה? תגידי 'אני אוהבת אותך' ואני אגיד 'אני אוהב אותך'"
-"אני אוהבת אותך"
-"חח"