לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Simple Song


אני הפשוטה.

Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

דממת מוות. היא מתה.


הייתי שם. ולזה לא ציפיתי.

פתאום נכנס הצוות, והיא הייתה שם על האלונקה, עטופה במכשירים, צפצופים, רופאים. כזאת קטנה וחסרת אונים, בלי יכולת אפילו לנשום בכוחות עצמה. הכניסו אותה לחדר, וכל אחד המשיך בשלו- צילומים, בדיקות, מרשמים.

לאחר כמה דקות (אשר נראו כמו נצח) של ציפייה מצד משפחתה, התחיל הבכי, הצעקות לעזרה, לרופאים שיזדרזו ויעשו משהו. אנשים בבכי קורע לב, שמסרב להבין מה קורה.

 

אני יושבת עם הראש מורכן ולא יודעת מה לעשות. אין לי יכולת לעזור או להרגיע.. והבכי שובר, כואב. בכי היסטרי של אנשים מבוגרים.

אחרי כחצי שעה של פחד, כולם יצאו.. התפזרו.

פתאום נהיה שקט, אך לא הייתה שום הקלה. להפך- השקט היה מחניק, מכאיב. יותר מהבכי.

שקט צורם, דממה. דממת מוות.

היא מתה.

 

ומה ביקשתי.. חיבוק. רק חיבוק. ואפילו לא הכרתי אותה.

 

נכתב על ידי , 29/7/2008 14:16  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Simple Song. ב-1/8/2008 01:25



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSimple Song. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Simple Song. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)