אוקיי, אז תכננתי לכתוב ואיכשהו לא מצאתי זמן בסופ"ש הקודם... אולי בשישי לאחר הסד"ח, אני לא יודע. איכשהו דברים אחרים תופסים את הזמן, בכל זאת שו"שים זה סיוט...
ובמקום בלוג-בהד-1, נראה לי שזה יחזור להיות פשוט בלוג.
התחלתי לסגור כל מיני פרקים בחיי.
בראש ובראשונה, לפני חודש, לפני שהתחלתי את הבה"ד - סגרתי איזשהו פצע שפתוח כבר יותר מדי זמן. הצלקות עוד שם, כנראה לא יעלמו, אבל רשמית זה נגמר מבחינתי. וברוך השם שפטרנו. זה מאבק מתמשך ויש בי את הכוח.
ישנם עוד פרקים שנסגרו: ליאור. כן, באיחור של ארבע שנים... שבוע שעבר דיברתי איתו. הרמתי טלפון, והוא ענה ודיברנו וזה היה כל כך מוזר. ועם זאת, היה בזה משהו נחמד. איזשהו קשר ושיחה נחמדה כזו. המחשבה הטרידה אותי כל המשך היום, ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם זה. פשוט סיימנו את השיחה במעין, "טוב, נדבר מאוחר יותר". אז הרמתי אליו טלפון שוב ואמרתי לו שהוא חייב להבין: מבחינתי, אם אנחנו חוזרים לדבר עכשיו יש לזה כיוון אחד בלבד. אני לא רואה את זה כ"נחזור", אבל מבחינתי זה לבחון אופציות לקשר רומנטי. אני כותב את זה ועדיין מאמין לעצמי קצת.
סיכמנו לדבר במהלך השבוע, וזה לא ממש הלך. אבל יצא לי לחשוב הרבה - האם הוא באמת מושך בעיניי? האם יש לנו מה לחזור לקשר? למה זה עלה בי?
אתמול הרמתי אליו טלפון וסגרנו את זה סופית. בעיניו זה לא רלוונטי, בעיניי אני לא יודע אם זה נכון... זה מתכון לכישלון. אז באופן יפה ונחמד, סגרנו את זה. ומבחינתי - זה הדבר הכי בריא שיכול היה לקרות.
ואם בדברים בריאים עסקינן, בוא נדבר על טל.
אין לי כוח לכתוב את כל הסיפור. זה הרבה מאוד דרמה מיותרת, וזה קשור מאוד בפוסט הראשון שכתבתי בגלגול הזה של הבלוג. אבל לפני כשבועיים החלטתי לשים לזה קץ, לקשר-לא-קשר הזה. והוא אמר הרבה דברים על כמה שהוא ינצור את זה לעד והתרחקנו וזה טבעי וכו' וכו'. ואני פשוט מרגיש שזה היה צעד חכם, לסגור את זה כבר. יותר מדי זמן זה היה תלוי על בלימה, ולא היה טעם להמשיך ולהיאחז בזיכרון של זה סתם. אנחנו כן אנשים מאוד שונים שאני לא יודע אם מתאימים כיום. אני לא שולל שום דבר בעתיד, אבל החברים הטובים שהיינו זה חברים טובים של פעם וזה היה מאוד נכון לשנינו באותה תקופה. כיום זה לא המצב. בעיניי זה אחד מכמה צעדים מאוד בריאים שהגיע הזמן להתחיל לקחת.
איזה כיף שחורף.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
