לא הודתי בזה אפעם אבל אני מפחדת, אני מפחדת להתאהב מתה מפחד! מפחיד אותי לאבד את הראש ולאהוב אבל לאהוב באמת עד כדי כך שאני לא יכולה לחיות בלי הבנאדם המסויים הזה. שכל חיבוק ונשיקה של אותו הבנאדם יהיה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים וכל מה שאומרים שקורה שמתאהבים. זוכרים שכתבתי פה פעם על החבר המיתולגי? אני אזכיר בקצרה, מישהו שיצאתי איתו במשך שנה וחצי בערך ותאמת אם מישהו היה מסתכל מהצד הוא לא היה אומר איזה זוג יפה.. אלה להפך מסכן איך היא משחקת בו. ובדיעבד היום שאני מסכלת על הכל אני לא נתתי לעצמי להתאהב כי פחדתי וכן הוא היה יקר לי מאוד אבל להיות מאוהבת מאוהבת אני לא חושבת שזה אי פעם באמת קרה. רק אחרי שהוא טס לשליחות של שנה נתתי לעצמי להשתחרר ולאהוב אותו באמת כי אחרי הכל איך אני יכולה להיפגע מימשהו שהוא לא כאן? , גם אחרי שגוננתי על עצמי כל כך נפגעתי כי אותו סיפור מהאגדות שבניתי לי בראש שהוא לא היה כאן התנפץ שהוא חזר.. מאז עברו שנים וזה כבר מזמן לא נושא שמעסיק אותי, אבל מאז כל מי שהייתי איתו זה היה סתם רק ההתרגשות הראשונית ותוך שבוע שבועיים זה נגמר כי תמיד מצאתי משהו פסול ומשהו לא בסדר. ואל תחשבו שרמוטה סליחה על הביטוי כי רחוק מזה אני יכולה לספור על יד אחד את האנשים שהייתי איתם במשך כל 18 שנות חיי. ועוד משהו שמעסיק אותי לאחרונה זה סקס.. פשוט מעניין אותי מזה , ממה אנשים עושים כזה סיפור? זה באמת דבר כזה גדול ורציני אני איפלו לא יודעת איך להתחיל להגדיר את זה, נראה לי שאנשים עושים מזה יותר מידיי או שאני טועה טוב לא חשוב סתם עוד נושא להרהר עליו .
לילה טוב אנשים נתראה מתישהו