וואלה.
אני בישרא-בלוג מאז שהייתי בכיתה י', ממש מהאמצע שלה. הנה לך בלוג. תראו מה הלך. כמעט כל יום, או כל שבוע, או לפחות כל חודש מהחיים שלי מאז תועדו כאן בצורה כזו או אחרת. אני לעולם לא אפסיק להתפעם מהכוח של הבלוג הזה, מהטובה שהוא חלק עמי על כך שבסה"כ הרמתי אותו. ומה זה בלוג לעזאזל אם לא אסופה אקלקטית של מילים בחלל האידיוטי הזה.
חלל שהביא לי המון דברים, בעיקר אנושיים, מנטליים - ובסופו של יום גרם לאהובתי להכיר אותי.
איזה נפלא.
אז הנה, חלל אקלקטי, מחר נבחר היום להתחיל את סמסטר א' של תשע"א, הסמסטר הראשון שלי באקדמיה. אני רשמית סטודנט.
לפני כמה שנים הייתי רשמית חייל, או רשמית עובד אלו"ט או רשמית משרת לאומית, וגם סיימתי להיות רשמית תיכוניסט הזוי.
סטודנט, שנה א', תזונה. מכללה אקדמית תל חי. פאק, יאעה.
הולך להיות פסיכי, למרות שהשבוע הזה מה זה בא לאט וטוב. שבוע הבא יהיה קצת פחות לאט וטוב. שבוע הזה עדיין לאט וטוב.
עדיין לאט וטוב.
איזה כיף להגיד את זה.
חמוש בלפטופ, סיליבוסים, אלכוהול וקפאין, מספיק עטים ואולי מספיק מחברות, ובעיקר מספיק זמן פנוי, אוטו ואנשים טובים - והורים תומכים - אני מתחיל את הצעדים שלי בחפירות האינסופיות לכיוון התואר וההסמכה. יאללה בלגן חבר'ה, יאללה בלגן.
כ"כ הרבה דברים יפים. במיוחד האהובה, והסופ"ש איתה. סופ"ש ראשון שאני עצמי, אפילו עצלן כהרגלי ברוע, ובכ"ז, כ"כ נפלא איתך, כ"כ נפלא איתך סהר שלי.
מה צריך יותר לעזאזל מקצת.. אנחנו. הכי אמיתיים שיש.
סופסוף.
*
יאללה. כוס קטנה של משקה על שמי (balsm, דמוי ייגר מליטא), זיוני שכל ונסיון עילג להפסיק את ההתמכרות לפייסבוק. בינתיים לפחות עלה לי עיבוד ליעני שיר חדש. וצריך לבחור קאבר פסנתר ראשוני. נראה לי נלך על סיקת' או משהו פסיכוטי שכזה.
:)
יהיה לזה זמן. בזאת אני בוטח.
ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא, אנא אמר תושבחן. יהא רועא קדמך, דתפתח ליבאי באורייתא, ותשלים משאלין דליבאי וליבאי דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם, אמן.
אהבת עד
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
