השפיל, צורה מס' 7?

Krumelur, חי, מול הפרצוף, 5 דק' נסיעה מהבית. אמנם עלה לי כסף, אבל לא כזה שמשנה לי. אני בעידן גם שכרגע כסף הוא לא הבעיה שלו.

שקיעה. ניצן אופק העמק שוקע בכחול, ורוד, אדום, כחול עמוק, ולילה. הבאס העמוק עוטף מסביב, צלילים מוכרים עטופים מחדש ואף אדם לא נוגע. האדמה, מוקפצת מהתזזית, מחזירה אליי את כל שהייתי צריך. ומשום מה בשעה כזו דומה שאני לא מצליח לעכל את החום, את האנרגיות שחזרו. שדים ומלאכים חזרו להתעורר בי, תיבת פנדורה מדהימה ומקיפה. שדי הרקבון מפסידים בקרב, זה ידוע, ובכל זאת אני מת לצעוק עוד הרבה דברים ובמקום זאת הגרון כואב, ואני לא מצליח לישון.

האנרגיות הללו, אמא אדמה שהחזירה לי את ים האנרגיה - את הדאנטיאן התחתון שלי - שוצף ומלא עד כדי כאב. הוא ותשוקה בלתי נסבלת. אני מתעורר שוב. אחרי כל כך הרבה זמן, כל כך, כל כך הרבה זמן, אני בטוח בזה שמשהו שוב, מתעורר בי.

אני אצטרך עוד הרבה מזה.

מסיבות, ושירה, והלחנה, ויצירה. 

אני אצטרך עוד כל כך הרבה, להחזיר, לפצות על הפער הזה שהלימודים, מערכת היחסים, הרקבון - הרקבון האדיר - הובילו אותי, ואני את עצמי בראש.

ואני אפצה.

קול ה' על המים

אל הכבוד הרעים

ה' על מים רבים.

אהבות עד

צרי