מועד א' אחרון
וכנראה שאני אוותר על המועדי ב' כי מה זה משנה עכשיו (מלגה? לא מלגה? WHO DA FUCK CARES).
אז יש תואר שני שממתין לי,
ויש עבודה מרתקת כמרצה שממתינה לי,
ויש אופציות להתחיל כבר לטפל בשנה הבאה, בדיוק במה שאני אוהב.
ויש אופציות מגניבות לאללה לדירות,
ויש..
נצח מדהים ואינסוף הזדמנויות של קצת הרבה יותר מדי עבודה קשה.
אבל אחרי 150 נ"ז בשלוש שנים ארוכות ומייגעות, מלאות בדיאטטיקה
וזבל אחר..
זהו.
אני מסתכל על הקטעים האלה בחיים. נניח זה כשרק הגעתי לצפון לקרוסשה המפורסם בו הכרתי כמה וכמה אנשים שילוו אותי במשך שלוש שנים, או זה כשרק התחלתי את התואר עצמו בפועל.
כמה זמן עבר.
אינסוף מידע.
מאדם רגיל אתה הופך לתזונאי. זה לא על-סטודנט, אבל סטודנט שמאד מכוון על מטרה מסויימת. על שדה ידע מסויים בתוך ביולוגיה, ובתוך עולם הרפואה. קטע דפוק.
זהו.
אני שם.
עכשיו רק סטאז',
רק מבחן ממשלתי, וRD. אבל גם בלי הRD.
אני כן יכול להגיד, בפה מלא -
בוגר התואר במדעי התזונה, מכללת תל חי.
B.Sc. Nutrition.
מה כבר יכול להפיל אותי.
סעמק ערס.
פאק יאעה.
פ א ק
י א ע ה ! ! !!!
*
הכי מאושר.
SIRIUS של פליקאן ברקע,
ששמרתי אותו בדיוק לרגעים האלה.
לעכשיו הזה.
אני יכול להתבונן
במהלך שלוש שנים ארוכות ונפלאות. ולהגיד, זה בהחלט מאחוריי. זה בהחלט בתוכי.
שלא כמו הצבא, שרובו היה בהחלט רק לעבור ודי - זה משהו שאני אנצור. בין אם פרטים מדעיים ואקדמיים או עובדות חשובות ושבירת מיתוסים ודרכי טיפול, לבין זכרונות טובים עם אנשים נפלאים. תיקון מוחלט לתקופת התיכון בה אני אפילו אל רוצה להזכר.
אבל בתואר הזה אני לא אפסיק להזכר.
אני לא אפסיק להתגעגע לאנשים, לצחוקים, לבדיחות הפנימיות, לדינמיקה של כולם, לזרימה עם כולם, לבקרים, לצהריים, להתלוננויות, לדיונים בקבוצה, למה לא..
אני אתגעגע אנשים.
למרות שאף אחד מהחוג לא באמת קורא פה, או לא יודע בכלל שיש לי בלוג (חוץ ממי שזוכר את השטות שאמרתי אז בפסיכולוגיה, נו מילא).
וואו.
ייקח לי עוד הרבה זמן לעכל.
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
