שרשרת פוסטי פרידה מהצפון. או לפחות זה השני, אקלקטי כנראה כמו קודמו.
עוד רגע מישהו לוקח את הקרוס. עוד רגע מקבל הצעת מחיר נוספת ממובילים. יש מקרר סגור, וכנראה גם המיטה והארונות. לפחות זה.
יום יבוא ואחזור לפה.
מצחיק, זה מזכיר לי פוסטי עתיד, כמו זה שכתבתי בצבא, זה.
יום יבוא ואחזור - לא לקרית שמונה פר סה כי די כבר נמאס, יותר לכיוון דפנה, כפר סאלד, בית הלל. עדיף בית הלל ולו רק כי שם הנקודות האהובות עליי על החצבני, אבל עם אוטו, כל אחד מהקיבוצים/מושבים הללו הם בעצם זהים, למעט מחירים ושינויי אווירה קלים (בית הלל טיפה יותר כבד מכפר סאלד ודפנה לפי דעתי). כ"כ יפה שם ושקט שם, ומת מכל בחינה אחרת, חוץ מטבע ודממה ואוויר נפלא ומים ונחלים. אבל אי אפשר שלא להתגעגע.
כשימאס לי מכל החיים האלה שמצפים לי, כשימאס לגמרי מהרקבון האחר - של בתי קפה טבעוניים ופאבים מגוונים ואנשים שאני אוהב, כשאני ארצה שוב לחזור לדברים הפשוטים כמו להמעך מול הנחל עם מלא בירות וגלנליווט ב180 שקל ממנשה, או להמעך מול מדמן או 30 רוק או סדרה טובה אחרת עם האישה בלי שום דאגה אמיתית מלבד אלו שחוזרות על עצמן - אני אחזור לפה.
אולי אז כבר יהיה לי הכל. כלומר, מספיק לקוחות בכל חור, מספיק שם כדי לטפל בכל מי שאצטרך לטפל בו, קומבינות של עבודה מהבית כמו התמלול ואולי משהו קצת יותר אינטלגנטי. אולי נתחיל להרצות באופן קבוע בתל חי אם נהיה מספיק מגניבים, ובאיזור. לא שחסר.
ויהיה כ"כ הרבה מה לעשות. יש כ"כ הרבה מה לעשות. יש עדיין מנזר לפתוח, ויש עדיין שירה לכתוב, ומוזיקה לעשות שאני פשוט לא מצליח לעשות עכשיו ופה, לא יודע למה. וסטי כושר, וטאי צ'י, ויוגה. כ"כ הרבה מה לעשות. כ"כ הרבה דברים לאהוב בעולם הזה.
כשם שבא לי לעזוב כבר, לראות את הכל ארוז ולשכוח מהצעקות של השכנים, כך בא לי לחזור לשלווה שאופפת את המקום הזה.
מה שתמיד ישמח אותי זה שיש לי תכנית GETAWAY תמידית לחזור לפה, בסופ"שים מתים לגמרי שהם *לא* בחגים אלא בתקופות מבחנים (ככה שגם הסטלנים של מד"ס אשכרה לומדים, למרות שהם ממש לא מזיקים), לפול לישון אצל מישהו מהחבר'ה שפורס / ממשיך פה לתוארשני וכאלה. פיצה טבעונית אצל נירו, נופלים על חומוס בבלו בס, הולכים דלת ליד למנשה לקנות וויסקי מעולה בזילהזול או מלא בירות מצויינות, להקפיא את הבירה בתוך החצבני בנקודה האהובה או במקום אחר, להתפשט, ויאללה. בערב בזלת מהחבית בקוקייה, בלילה אביר/גולדסטאר בהנרייטה.
לא צריך יותר מסופ"ש ככה. כמו שבוך מגדיר את זה - מושלם. פאקינג מושלם. מה יותר מושלם מפשוט נחל ושקט? ללכת מלא, להתעייף? לא חסר נוף, אבל בעיקר לא חסר נחל, ולא חסרה שלווה.
אז עכשיו נוותר עליה לגמרי לטובת משהו אחר. אבל חזור נחזור לפה. כך או אחרת.
אני חושב שבא לי בירה.
מה נסגר איתי שלאחרונה בא לי אלכוהול הרבה פחות?
משונה הדבר.
אהבותעד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
