או, הצעה לטיול לאנשים שמכירים ולא מכירים.
או, הצעה לטיול לעצלנים שאוהבים לשתות ולשבת ולאכול.
מתאים לסטודנטים שיש להם פתאום אוטו ובא להם לנסוע לקצה העולם ואחותו הצולעת לבריחה מהמציאות.
לא מתאים למשפחות. לא מתאים למיטיבי לכת (כי זה ממש עצלני)
*
נוסעים לק"ש. דרך עדיפה - דרך כביש 6 / כביש 2 מגיעים ליקנעם, חותכים ימינה בתשבי, לכיוון טבריה, בשומרים ימינה, ישי שמאלה. ממשיכים, עוברים את המוביל, גולני ימינה לכיוון ק"ש. ממשיכים ישר בחרא של כביש שמשפצים, ממשיכים עוד, קדרים ימינה לק"ש. וזהו, הגעתם.
ומכאן מתחילה הפנטזיה אותה אגשים עוד הרב-ה פעמים.
עדיף להתחיל בבוקר, ולהגיע לתחנה הראשונה באיזור 12:30~.
א. חומוס כדי לפוצץ את הבטן. ימינה לאיזור תעשייה דרום (פנייה שנייה ימינה מהכניסה), נכנסים לבלו בס. החומוס הטוב ביותר לדעתי באיזור הגליל העליון לפחות ממדגם כזה או אחר שעשיתי. מזמינים מה שבא, מומלץ המסבחה עם הטחינה, אפשר עם פטריות. לא להתפתות ולחשוב שהחומוס הגדול הוא קטן. הוא גדול. הוא מפוצץ. הוא כבד מ-א-ד. אבל סרג'יו מצחיק ויש קפה שחור און דה האוס בסוף.
ב. מתדלקים אתנול. דלת ליד חומוס הבלו-בס, מצויה החנות של מנשה, חנות האלכוהול האהובה מאד. מנשה עצמו חביב והזוי ונמצא שם מדי פעם. המחירים זולים כמו בכל סיטונאות זולה וחביבה, הכוללת בין השאר גלנליווט וטומינטול במחירים של 180~ ש"ח ל750 מ"ל (או אפילו ליטר) אם בא לכם וויסקי. ממליץ בחום להצטייד ב750 מ"ל של כנען/כנען-חיטה או כל דבר אחר שבא לכם ממדף הבירות הפנימי.
ג. בוחרים את נקודת הנחל האהובה עליכם. ואריץ כאן סריקה על המקומות:
- החצבני, בית הלל. פייבוריט שלי. נוסעים לבית הלל (ממשיכים על כביש 90 עד צומת המצודות/גיבור, ימינה. פנייה 3 בערך, בית הלל). שער צהוב בכניסה, חונים משמאל, שער פנימי מולכם. אתם צועדים, צועדים, פתאום רואים פרצה בגדר ושמאלה. הופה. נחל. שלום חצבני, שלום אתם. הנקודה האהובה עליי היא אי שם משמאל.
- החצבני, הגושרים. במקום לפנות ימינה לבית הלל, ממשיכים עוד, רואים את הימינה לגן הצפון (מלא אוכל באיזור, נחזור לשם בהמשך). ממשיכים אבל לא נכנסים למקום של האוכל. ממשיכים בדרך עפר עד שמגיעים לצומת, ימינה. חונים בשיחים כזה מימין. די נראה. נכנסים פנימה איפה שרואים שיש דרך לנחל. בד"כ צריך להמשיך קצת שמאלה כדי למצוא מקום לשבת בו.
- הבניאס, כפר סאלד. ממשיכים עוד על כביש 99, ולא פונים ימינה לא בבית הלל ולא בגושרים. אח"כ, לכיוון גדות. שמאלה כשרואים שלט חום לנבי יהודה. חור קטן בגדר משמאל, ויש נקודה קטנה לחושות חביבות.
- הבניאס, שדה נחמיה. בוא נחזור לכביש 90, כניסה לק"ש. ימינה אחרי הדרומי, ימינה לONE. במקום להכנס בכיכר הזו לONE, ממשיכים ישר לכיוון שדה נחמיה ועוד כמה מקומות אחרים. ישר ישר, עוברים גשר, עוברים את שדה נחמיה משמאל, עוברים את עמיר שיהיה משמאל.. ממשיכים. ליד כמה עצים יש דרך עפר. לוקחים ימינה. ממשיכים הרבה, ממשיכים שמאלה, ממשיכים עוד... ולפי השילוט, חונים. מלא חושות.
אני כמובן אוהב את הנקודה הראשונה.
לשם הולכים, מחפשים סלע, קושרים את הבירות לסלע בנחל שיהיו קפואות ונעימות/ פותחים את המשקאות.. ויאללה.
סתלבט בנחל.
והוו.
ד. פיכחים? סעו לקפה אי שם. ואין אי שם כמו.. החרמון. ממשיכים על 99 כמו מניאקים ומגיעים למסעדה לפי השילוט. כשאתם מגיעים לכיכר במסעדה, קחו ימינה עד שרואים את נידאל מימין. רשום בשלט. מלבד החומוס הסבבה שלו והלאבנה הנהדררר יש חנות עם קצת קפה שחור ובעיקר מלא בקלוואות זולות. מעורר ומקפיץ. אפשר לחתוך ליער אודם בהמשך הכביש מימין (קצת נסיעה) ולהמשיך שם לפיקניק.
ה. המבצר/מאגר ליד מרגליות - עולים מכביש 90 הלאה לכיוון המכללה (תל חי), פונים שמאלה לכפר גלעדי וממשיכים עוד למעלה..עוד למעלה.. ופונים שמאלה למרגליות. ולפתע מימין פרצה ומבצר. בפנים יש גם מאגר אהוב.
ו. ערב - אין כמו פיצה ובירה - אז שני מקומות מגניבים. הקוקיה בדפנה (כביש 99, שילוט). בזלת מהחבית, אולי היחידה בארץ. פיצה טרק מוכרים פיצה דקה נפלאה. פיצה אדירה אחרת - כולל הפיצה הטבעונית הטובה בארץ לדעתי - בגן הצפון. נירו. ה-פיצה ה-טבעונית.
ז. והשתכרות הדדית - אפשרית בשני המקומות השקטים והאוהבים עליי. או בקרפיון השיכור בעמיר, ללא ספק בין הפאבים היותר-מוזנחים-למראה שאפשר לדמיין, אבל עם אחלה אחלה אחלה בירות (מישהו אמר דנסינג קאמל סטאוט?) ו-ווייב מצחיק; או בהנרייטה, בכפר סאלד, שם יש אביר וגולדסטאר, אבל האווירה שקטה וחביבה. לחובבי ג'אמים חופרים והופעות טובות למחצה תמיד יש את הפטריה בדן, ולחובבי מסיבות סטודנטים סבירות גג, תמיד יש את הדארמה ואת הבועה (או הפאבוס או איך שלא קוראים לחרטא הזו היום).
ח. והבוקר הלאה? - תמיד אפשר לחזור למקומות האלה או למצוא מקום אחר באיזור.
וזו כמובן רק התכנית הצנועה שלי.
לטיולים, יש כ"כ הרבה מסלולים באיזור, וכ"כ הרבה נסיעות לגולן שאפשר לעשות, או דרומה לאיזור אמירים, או דרומה לאיזור ראש פינה (בעצם זה לא כזה דרומה כמו דרום מערבה או מערב אבל בסדר). קיצר.
בצפון לא חסר דברים לעשות.
החומוס, האלכוהול, הנחל - אלו ללא ספק סימני ההיכר שלי, ודברים שאני אקח איתי עוד הרבה זמן. הנוף של מנרה שמהימים הראשונים בתל חי ניבט אליי ומזכיר לי כל הזמן מי ומה ומו קורה.
אבל עכשיו הוא יישאר כגעגוע, כנוסטלגיה אמיתית. תל חי הייתה בשבילי כל מה ש12 שנות שלימוד לא הצליחו לעשות לי חברתית ונפשית. היא הייתה שילוב מדהים בין אקדמיה לבין בית לבין חמימות. ומקצועיות שאני שם לב אליה ככל שאני ממשיך כאן באוניברסיטה בת"א. היא תמיד תהיה אלמה מאטר מכובדת מאד.
וככה מקווה שתשאר.
יאללה להטריד מינית או לא מינית רכזות חוג.
ה' יעזור.
אהבותעד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
