ואפילו אחלה בחלה, יחסית לדברים אחרים.
לאחרונה בישרא' עלה למוקד
הפוסט-מומלץ פוסט העוסק בסכנות השימוש (לכאורה) בקפאין, על מוצריו וכיוצב',
ולדעתי, נעשה עוול ענק למולקולה החביבה ולמשקה הספציפי שנקרא קפאין.
להלן הפוסט:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=844585&blogcode=14122558
מאחר וזה פוסט
ולא מאמר מדעי שאני אתחיל לדקדק עליו בפרטים מורכבים יותר (איפה הרקע המדעי? על
איזה מאמרים הסתמכת? כמה קשור לסיבתיות אליבא דברפורד היל? וכו') – אני אשתדל
לענות על הטיעונים שנאמרו (או לפחות על חלק מהם), בטיעונים שונים ואחרים – וכן לדון
דווקא על היתרונות בצריכה (מתונה, כמובן) של קפאין מבחינה בריאותית.
למי שלא מכיר אותי ונכנס לכאן, מאחר וזה לא כתוב בשום מקום – בכ"ז
גילוי נאות. אני בוגר תואר ראשון במדעי התזונה (B.Sc. Nutrition) מטעם המכללה האקדמית
תל-חי, ואני כרגע מאסטרנט בחוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, כחלק ממדעי הרפואה, הביה"ס
לבריאות הציבור, ת"א. מרצה במכללת רידמן, ביה"ס למקצועות הספורט, וגיגים
אחרים לעת מצוא.
אז בוא נתחיל טיפה בלתקן כמה טעויות קטנות.
אלקלואידים
אז אלקלואידים הם באמת קבוצת חומרים שהמשותף להם הוא היכולת ה'השפעתית'
על גוף האדם. כלומר, הם יודעים להשפיע, פיזיולוגית, אנדוקרינולוגית או
נוירואנדוקרינולוגית באופנים שונים ומשונים. וכאן נגמר הדמיון בינהם. למען
ההגינות, גם אני בגיל 18 הייתי בטוח שזה שיש שם גם מימן, פחמן, חנקן וחמצן הופך את
החומרים לדומים כימית. קצת כימיה אורגנית ומבינים שהכל מתחיל ונגמר במבנה, ולאו
דווקא המרכיבים עצמם בהכרח, על מנת להשפיע על תכונות חשובות של החומר – אתרים פעילים
ספציפים, יכולת חמצון/חיזור, אלקטרו/נוקלאופיליות, ועוד כל מיני מושגי בסיס חביבים
אחרים שמכריעים מה החומר בכלל עושה כשהוא מגיע מספיק קרוב ובתנאים הנכונים עם חומר
אחר.
בהקשר הזה קפאין לא פועל כמו חבר אחר חביב במשפחת האלקלואידים – LSD, נניח. הוא גם לא עובד כמו הרבה מאד חומרים
אחרים, גם לא כמו קוקאין, למרות ששניהם גורמים לעירנות. הקפאין עושה את זה
ע"י עיכוב סלקטיבי (של אדנוזין), הקוקאין עושה ע"י עיכוב שונה לגמרי
ומניעת פירוק של חומרים אחרים (מעכב ספיגה חוזרת של דופאמין, סרוטונין, ונוירואפינפרין
– מה שעושה לך גם שמח, גם ממכר וגם עירני). וזה מהשלוף. אני לא מתרכז ספציפית על
שני החומרים כאן, אלא רק מצביע שזה שהם באותה משפחה – לא אומר שהם פועלים באופן
שווה. ממש לא. הסכנות בצריכת קוקאין והרואין (גם כן אלקלואידים) הן פי כמה וכמה
מאשר מה שקפאין עושה לך. הLD50, מדד הרעילות המקובל,
שונה. האפקטים לא רק על המוח אלא על שאר המערכות, שונה בתכלית. מבלבל, אבל לא
נורא.
התמכרות
זה ש-90% מהאנשים בארץ שותים אותו באופן יומי, או אפילו מעל לפעמיים
ביום, לא אומר שכולם מכורים. אכן, להפסקת צריכה של קפאין יש תסמיני לוואי,
בשיעורים משתנים באוכלוסיה (כמו כל דבר ברפואה, זה בחיים לא 100%). התמכרות היא
הגדרה מאד ספציפית, וגם אז, משתנה בכל פעם שעוברים מחדש על ה-ICD או
על הDSM (המדריך האירופאי והאמריקאי למחלות נפש,
בהתאמה). ספציפית התמכרות דורשת מחשבה קומפולסיבית על החומר/מעשה; חזרה גבוהה עליו
ונסיון לחזור לחוויה הראשונית. במקרה של קפאין זה לא ככה, ואין זה מוגדר ספציפית
כהתמכרות פר סה, בדיוק כשם שסוכר לבן לא בדיוק נחשב להתמכרות, אבל כן גורם
לתסמינים לא חיובים בהקשרים שדומים להתמכרות, קרי, לכל מה שקשור למחזור הדופאמין
במוח. אכן, בעייתי, וגם בקפאין זה יכול ליצור בעיות – אבל כשמסתכלים על התופעות
לוואי של קפאין, וכן על הנזקים האפשריים – רואים שהעלות נניח לבריאות הציבור היא
מזערית. וכן, תופעות הלוואי בכללי של קפאין הן מזעריות יחסית לבנפיטים.
למי שמתעקש על דייקת, מוזמן להסתכל חינמית על הPDF של הגדרת התמכרות לפי הDSMIV, נכון שזה לא V, אבל תסתדרו.
https://www.partners.org/Assets/Documents/Graduate-Medical-Education/SubstanceB.pdf
אבל זה רעל!
גם THC 'פותח' כרעל, אבל אינסוף מחקרים מדגימים שהוא
דווקא אחלה תרופה. גם דיגוקסין התחיל כרעל, אבל הוא אחלה תרופה. הסיבים הבלתי
מסיסים שעושים לנו טוב בעיכול פותחו כמערכת הגנה של זרעים לא להתעכל. האלכוהול
שהשמרים עושים, שהוא רעל נוראי בפני עצמו, הוא בכלל חומר שנועד כדי להמשיך את
הגליקוליזה האנאירובית במסלולה (ולחזר את כל העסק של הNADH/NAD+ חזרה וכו'). סו פאקינג
וואט? הטבע יצר שלל חומרים והמוח שלנו יודע לעשות עם החומרים האלה הרבה דברים
שמחים, או פחות שמחים. תלוי בפרספקטיבה ובמחקר.
רגע, אבל סטרס וזה, לא?
כן, אבל בוא נסביר קצת. הן בעברית והן ברוב השפות יש בלבול קל בין
הסטרס השלילי שאנחנו חושבים עליו לבין מצבי עקה בגוף. כאן צריך קצת פיזיולוגיה, אז
נסביר. הגוף עובד באופן מאד גס בשני מצבים שונים או דרך שתי מערכות שונות –
סימפטטי, פרא-סימפטטי. אם תרצו, להלחם/לעוף ולנוח/לעכל, בהתאמה. המערכת הסימפטטית
שם כדי שנגיב ברגעי לחץ, אקוטיים וכרוניים. כלומר, אקוטי – כשנמר רודף אחריך.
כרוני – כשאתה לחוץ על העבודה, משכנתא, ציונים בביתספר, חבר/ה שלך, וכו'. כל מצב
כזה בגוף הוא מערכת שונה של שיקולים גופניים שהמוח/בלוטות הפרשה עושות, ולפי זה, גם
החומרים שמופרשים. אבל שתי המערכות עובדות באופן סימביוטי, וכל יום חלק מזה מופרש
וחלק מזה מופרש, חלק כך וחלק כך. למעשה בלי מערכת הסטרס האיזון של כ"כ הרבה
חומרים בגוף שלנו היה מופר להחריד וחבל. אנחנו צריכים סטרס, פשוט לא הרבה יותר מדי
ממנו.
קפאין קשור למערכת הסימפטטית, כן, אבל אנחנו לא רואים השפעות שליליות
שלו כחלק ממנגנוני הסטרס. ואיך אנחנו יודעים את זה? בזכות הרבה יותר מדי ניסויים
שנעשו.
אז מה באמת התועלות הבריאותיות של קפאין?
לא חסרות.
בוא נתחיל רק מלהתייחס לקפאין עצמו, ולא למשקה קפה. לגבי משקאות
אנרגיה ומשקאות קלים וממתקים – אין בכלל דיון שזה זבל ואני אישית מתנגד לצריכה
שלהם ע"ב יומי או שגרתי, באופן שתופס נפח קלורי מספק כזה או אחר מהתזונה,
באופן רלוונטי. אבל קפה, וקפאין – זה שני דברים שונים ולשניהם יתרונות.
לצריכת קפאין יש קשר מיטיב, או אם תרצו, מתאם הפוך עם היארעות של
סרטנים מסוגים שונים. בניגוד למה שחשבו פעם, הוא לא משפיע על לחץ דם. הוא גם לא
ממש משתן. הוא עזר ארגוגני מוכח לספורטאים, ובסה"כ, כל עוד לא צורכים מעל 720
מ"ג קפאין ביום (3~ כוסות ביום של קפה), אלא נשארים בגבול הזה, אנחנו נצפה
דווקא בתוצאות חיוביות שמראות שלקפה יש פוטנציאל נחמד להיות אחלה של דבר בגוף
שלנו.
כנ"ל לגבי קפה. קפה לא רק מכיל קפאין. הוא מכיל מים ו.. חומרים
נוגדי חמצון חמודים מאד, חומצות למנהן שפועלות כנוגדי חמצון או בשם הסקסי יותר
שלהם – אנטי אוקסידנטים. אווו. אורגזמה. ובאמת, לחומרים האלה יש פוטנציאל טוב
להפחתת עקה חמצונית, משם להפחתת פאקטורי דלקת ולשאר הדברים החיוביים הקשורים לרוב
המחלות הכרוניות השנואות על כולנו (סכרת סוג 2, מחלות כלי דם ולב, יתר לחץ דם, כבד
שומני, אי ספיקת כליות...).
להלן כמה מטהאנליזות ומחקרים אחרים שתומכים בהנחות הללו:
http://www.researchgate.net/publication/7903469_Blood_pressure_response_to_chronic_intake_of_coffee_and_caffeine_a_meta-analysis_of_randomized_controlled_trials/file/79e4150af39bfe8a55.pdf - קפאין כשלעצמו כן מעלה
במעט את הלחץ דם בצורה מובהקת, אבל קפה לא.
http://cafeesaude.com/wp-content/uploads/2012/01/Cancro-mama-G-Fagherazzi-et-al-Public-Health-Nutrition-April-2011.pdf - מחקר קטן אמנם,
קומיונקציה מה שנקרא – סקירה קטנה שמדברת על חוסר הקשר בין סרטן השד לקפאין.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0090825813001698 - קשר הפיך חלש בין נשים
פוסטמנופאוזליות וקפאין, כלומר, שאצלן יש לקפאין אפקט מגן מסרטן השד; באופן כללי
אין קשר בינהן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3834513/ - צריכה
מתונה של קפה בעלת אפקטים מגנים מתמותה ממחלות לב ומאלצהיימר
http://ajcn.nutrition.org/content/94/1/218.full - אין קשר בין תמותה
ממחלות כלי דם ולב וצריכת קפה פילטר עם קפאין אצל נשים
http://ajcn.nutrition.org/content/94/4/1113.full.pdf - אכן לחץ דם עולה אצל
אנשים עם יתר לחץ דם מצריכת קפה, לא יותר מל-3 שעות לערך, ואחר כך הקשר נחלש מאד
בין השניים עד כדי מתפורר.
http://link.springer.com/article/10.1007/s11130-012-0297-x - מחקר קליני על שימוש
בנוגדי החמצון בקפה אצל אנשים בריאים
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0308814610008587 - השפעות חיוביות של
צריכת קפה במסלולים ספציפיים הקשורים לסכרת סוג II
קצת הפרכה
"מדי פעם מתפרסמים מחקרים" - לא מדי פעם. תדיר מאד. זה אחד הנושאים הנחקרים יפה. כמות החומר עליו, כמו שהמחקרים מלמעלה מראים, היא עצומה. לזלזל במטה אנליזה, שזה ניתוח סטטיסטי מדהים ואדיר של מאות אלפי אנשים, ולבטל את זה בלי להגיד למה - זה זלזול עצום במחקר הרפואי כולו, וזה לא לעניין. גם אם זה לא מתחבר לאג'נדה.
לשאר הציטוטים של הכותבת לא היו מראה מקום מדעיים, למצער, כך שלא אוכל לתקוף את המאמרים ולהסביר כיצד הם טועים. אאלץ לעשות את זה על סמך הטיעון עצמו, ועל סמך מה שאני יודע, בהתבסס כמובן על הספרות הרפואית.
ספציפית, מראי המקום שלי לתשובות כאן מגיעות משלושה ספרים חשובים:
האריסון - המדריך לרפואה פנימית
קראוס - המדריך הרשמי לתזונה קלינית
שילס - המדריך השני הרשמי לתזונה קלינית
אני לא אכתוב בצורה מקצועית עד הסוף מפאת קיצור חפירה. תסלחו לי. מי שירצה שאכתוב אח"כ רפרנסים באנדנוט- בשמחה.
"שדידת מינרלים" - צר לי. כשסידן מתפרק מהעצם בחומציות (ולהזכיר, הגוף מגיב מאד ,מאד מהר לחומציות משתנה, תודות לאלבומין ולשאר הבופרים שיש לנו בדם), הוא נספג מאד מהר, וכל עוד יש די אסטרוגן ו-ויטמין די, הוא גם נבנה חזרה בעצם יופי. אין צורך לדאוג לזה.
"עיכוב ספיגה" - נכון מאד. אכן קפאין מעכב ספיגת סידן ומינרלים אחרים כגון ברזל ושאר החיוביים +2. יאיי. עד כמה אפשר לקשר בין צריכת קפה לבין מחלות חסר או מופעים קליניים של מחסור במינרלים האלה? מעט מאד. יש כ"כ הרבה דברים אחרים הרבה יותר רלוונטים למסלולים האלה קודם לכן.
בכל זאת, לא מומלץ לאנשים עם חסר אפשרי לצרוך הרבה קפה יחד עם המזון העשיר במינרלים שלהם. עם זה אני מסכים לחלוטין. גם עם הדיבור על משקאות נטולי קפאין. לא מת עליהם. לא נחקר מספיק.
"בטווח הקצר הוא אולי מדכא תאבון כי הוא משבש את תהליכי העיכול, אך בטווח הארוך אם הגוף יפסיק לעמוד בגבורה בסתירת החומציות הפיתרון שהגוף פונה אליו הוא יצירת שומן כדי לאגור ולבודד את הרעלים והחומצות החזקות מהאיברים החיוניים, לכן אם רוצים לרזות שווה לא ללכת בדרכים עקלקלות ולעשות זאת באופן הנכון, כזה שלא פונה כנגד הגוף." -
וואו מאיפה להתחיל.
הוא מדכא תאבון לא כי הוא משבש תהליכי עיכול, הוא מעכב בגלל העידוד של המערכת הסימפטית. בטווח הארוך הגוף לא מפסיק לעמוד בסתירת החומציות, כי אז יש אצידוזיס בדם ומתים, כמו שקורה אצל סכרתיים סוג 1 שלא מטופלים באינסולין. יצירת שומן כדי לאגור ולבודד את הרעלים והחומצות? לא. שומן נאגר כי גלוקוז הופך לטריגליצרידים בתהליך שנקרא ליפוגנזה, בעיקר בכבד. זה לא כדי לבודד רעלים. לא מבודדים רעלים. מפרקים אותם. הכבד עושה את זה מעולה. ואם נרצה להרזות - לא צריך להשתמש בקפאין, או בשום חומר אחר - צריך לעשות הרבה, הרבה, הרבה דברים אחרים. לא קשור לעם או נגד הגוף. הגוף יודע מה הוא עושה תמיד.
אגב, באמת אין טעם להמליץ על קפאין בדיוק כעזר הרזיה. אני לא מעודד את זה, והמטא אנליזה החביבה הזו תומכת בכך שאין טעם ממש:
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1467-789X.2011.00862.x/full
תאכלס
זה שקפה הוא חומר ממכר לא אומר שכולם מפתחים כלפיו תלות התמכרותית, או
במילים אחרות, אין מה שנקרא – substance abuse. אם יש, אין לו מופעים
שליליים באוכלוסיה, מאחר ואנשים נכנסים למיון בפרט ובית חולים בכלל על רקע המון
סיבות, את רוב רובן אי אפשר לקשר בקלות או בכלל לצריכת קפאין. לקפאין ולקפה, יש
יתרונות בריאותיים רבים בשטח המחלות הכרוניות, וצריכה מתונה שלו יכולה בהחלט
להועיל לבריאות בהרבה מקרים, שלא נדבר על הדברים האחרים שקפה עושה בתחום העירנות.
אין מניעה לצריכת קפה, משום גוף בריאות, כל עוד לא עוברים את 3 הכוסות
ביום בתאכלס. גם אם כן קצת עוברים – להרגע, צריך לבדוק בדיוק כמה קפאין יש, וכו'.
כל זאת לא אומר שקפאין הוא תרופת פלא. הוא לא. הוא עזר פסיכואקטיבי שהסכנות אליו
מופרכות פעם אחר פעם. יש דברים הרבה יותר מפחידים בעולם הזה מבחינת הצריכה, ולא
צריך לדאוג.
סחה אבל לכותבת הפוסט הזה על הכתיבה ועל הארגון. נכון, לא היה שם
תיקוף מדעי מטורף והיא לא הפגיזה ברווחי בר סמך או איזה HR מובהק, וזה בסדר – זה התפקיד שלי בעולם הזה,
לחפור על נתונים כאלה ולהסביר אותם.
תמיד טוב לפקפק, תמיד טוב לשאול – וכן – תמיד טוב
להגיד "מישהו פועל מאחורי הקלעים", אבל תמיד גם טוב לשאול ואיך ולמה.
להגיד שקפה רע בגלל שהוא מקושר למעגלי הסטרס זה פשוט לא טענה מדוייקת, ולו רק כי
אם כן הייתה בעיה – היינו רואים בהגברת פעילות מקושרת סטרס באופן תדיר מהקפה באור
השלילי שלה – העלאת היארעות לסרטן, מחלות כלי דם ולב, וכו'. אנחנו רואים בדיוק
ההפך. האם זה בגלל נוגדי החמצון? האם זה בגלל העירנות? האם זה בגלל המסורת? האם זה
בגלל משהו שונה לגמרי לגמרי?
שאלה טובה ובשביל זה, חברים וחברות, חוקרים. ולאלה שמצקצקים על המחקר המדעי וטוענים שהכל ממומן ע"י חברות - תדגימו, תוכיחו אחרת,
במחקרים שהם לפחות טובים כמו אלה שאני הצגתי, אם לא יותר.
הכל כמובן באהבה ובפרגון, ומתוך רצון להוסיף דעת.
:)
אהבות תמיד
צרי
****
עריכה:
ממליץ למי שמגיע בקישור הישיר לפוסט הזה להביט בפוסט שנכתב אחריו, זה:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=37159&blogcode=14124871
אודות מחקרים מדעיים בכלל, שיטה מדעית, ובאופן כללי - מה העסק עם מחקרים ממומנים ואיך אנחנו יכולים להבין מה הולך?
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
