האלמנד של הסוויטה הצרפתית הרביעית במי במול מז'ור, כלומר, החלק שפותח את היצירה - היא לא יצירה קשה בשום אופן. אני חושב שילדים משנה חמישית ומעלה יכולים להתמודד איתה סבבה, ותותחים גם משנה שלישית-רביעית ובכלל. לא יצירה קשה בשום צורה. אני מנגן אותה בערך מהשנה ה.. שביעית שלי לערך, והיא נשארה אצלי לנצח. אני חושב שמאז הימים שהייתי חולה ולא הייתי יכול להתקדם עם היצירות בגלל רצפי מחלות הזויים שהיה לי, היא נתקעה שם - אבל איכשהו הסוויטה כולה נשארה איתי לנצח, ומאז אני מנגן אותה כל הזמן. בייחוד עכשיו, כשכבר בערך עשור שאני לא לומד פורמלית פסנתר אלא פשוט מנגן למעבר-להנאתי, אני כל הזמן מנגן אותה. ויש לי מערכת יחסים מאד מעניינת איתה.
אני מנגן אותה מאד מהר. ומעבר לזה שאני מנגן אותה מאד מהר, אני מנגן אותה לרוב מהזיכרון, ולכן, הרבה מזה הולך פייפן, במיוחד אחרי תקופות מבחנים או תקופות לחוצות שאין לי יותר מדי זמן לשבת ליד הפסנתר. שלא נדבר על זה שזה פסנתר חשמלי, ועד כמה שהטאצ' שלו נפלא והכל והקלידים עם פטישים וכו', זה עדיין לא עץ, זה עדיין לא פסנתר. מה שלא יהיה, המהירות, השכחה והבלאי גורמים לי להמון המון פאשלות. אבל, הפאשלות האלה הן אינדיקטור ובעצם, הן משל.
הן משל למה החלטתי לעשות היום. האם החלטתי לוותר לעצמי ולהתעצלן עד הסוף? אם כן, אני פשוט מנגן את זה עד הסוף, בלי לעבוד על הקטעים שוב ושוב. בלי לנסות להוריד את החלודה. האם החלטתי לא לוותר לעצמי, ולעבוד? אז אני מוריד קצת, או הרבה, מהחלודה. תלוי ביום, תלוי במזג אוויר של התודעה שלי. אבל ככה זה הולך כבר שנים. התמודדות אעלק-סיזיפית עם בלאי הזמן ועם העובדה שבלא יעדים ובלא מורה ובלא להקה ובלא בעצם שום דבר שלוחץ עליי או נותן לי סיבה מהותית לדד ליינים עם יצירות, אני פשוט לא עובד על יצירות (כי יש ימבה של דברים אחרים עם דד ליינים). ולכן היצירה הזו כל פעם הופכת להיות מעין בוחן מעבר קטן לעצמי. האם יש לי עצבים כרגע לפנות את היקום הזה כדי לעבוד על יצירה, סתם יצירה, שהיא לא כזו קריטית, לא כזה קשה לעבוד עליה, ולא כזה קשה לפרפקט אותה או לקדם אותה - או לא?
והרי לעצמי משל לכל שאר הדברים שיש לעשות במידה כזו או אחרת.
העיקר שיש לי זמן לשבת ולנגן, לאלתר, לנסות להלחין משהו חדש, לנסות להרים משהו.
פלוס, שבאך תמיד כיף להפוך לג'אז.
תמיד כיף לינוק ממנו. ובכלל. לא סתם רחמנינוב היה מלחין את הדברים שלו, וכותב, כשלמולו ספר קוראלים של באך. יש לזה חתיכת סיבה.
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
