אז התזה סויימה סופסוף. זה לא מרגיש ככה כי זה כמה שנות אור ממה שרציתי שזה יהיה, אבל נו, ככה זה בחיים.
אז את המבחן הממשלתי עברתי. אני לא יודע אם עברתי אותו, את זה אני אדע עוד כמה שבועות.
אבל זו תקופה כזו.
של סיכומים, של סופים והתחלות והתחלות וסופים.
התקבלתי לתכנית משל"י, מה שאומר שיש אשכרה דרך סלולה בפניי לרבנות שאני לא יודע אם אני אעשה אבל מי יודע. MA נוסף ליד השם עוד שנתיים ככה"נ.
מתחיל באירגונים לקראת כנס ראשון שאני מארגן.
מתכונן לעוד הרצאות, ולמושב בכנס גדול ארצי שאני יו"ר שלו.
ההתקדמות ממשיכה, וחזרתי לקצב התקדמות שרציתי להתקדם בו לשנה, אחרי ששנה שעברה (2016~) הייתה חצי עצירה בגלל הסטאז' המחורבן וההתכוננות לתזה. ההתקדמות שלי במדע גדול בקטנה במהלך אותה שנה מרגיעה אותי. קפצתי מהר לניהול. אני עוסק ביח"צ. קצת אמאל'ה, אבל יש לי פז"ם.
דברים קורים, דברים יפים ממש.
את ההבטחה שלי לכנס לא הפרתי. הגעתי עם בקבוק של וויסקי. סיימתי את המבחן, פתחתי את הוויסקי, וגם הרמתי שיחה בערבית עם האיש ניקיון שעשה איתי צ'ייסר. בערבית. זה היה.. משונה. אבל הי, הערבית שלי עזרה לי בעוד נקודה בחיים.
יניצקי יצאה. פאקינג מ2010, מהקורסשה אנחנו יחד.
אני צריך לקרוא פוסטים מהתקופה הזו ולו רק כדי להרגיש איך זה היה. לפני 6.5 שנים. לפני שהיקום הוביל אותי לאן שהוביל אותי.
קטע, היקום הזה, קטע החיים האלה.
נו מילא.
נעדכן כשיהיו עוד דברים. אני עדיין מעכל. שבוע אחרי.
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
