השפיל, צורה מס' 7?

זוכרים?

פעם.

אז נכון שוואיף בלתי נסבל לפעמים, אבל כפרה עליו, אין הרבה אנשים שמכירים אותי ככה.

והיו איתי במספיק מקומות אקראיים במספיק קטעים אקראיים.

והמחלפות נותרו. פשוט לא עליי.

איזה קטע גאוני זה היה, אני חייב להודות. אני ו-וואיף הולכים ברחובות ת"א ונתקלים מול פלקטים ססגוניים בבוגרשוב או בדיזינגוף, ולפתע אני רואה את זה מולי - "תהיה אופטימי, תהיה בלונדיני" (מאוחר יותר התברר שזו פרסומת לאיזה סינגל גרוע תורן) - ואני דוחף לו את הראש - "וואיף, תראה!!" והוא מסתכל ואומר, "וואו, פול ואן דייק מגיע לארץ!...בטח יהיה יקר מדי.." ואני מסובב את הראש ומראה לו, והוא נשפך מצחוק.

איפשהו, בחדר, זה אמור להיות לי, מסתתר, חלק מהפלקט הססגוני הזה.

תהיה אופטימי ,תהיה בלונדיני.

נשארתי, לא כזה השתנתי, מה?

וזה בסדר, הי.

רק נקווה שמחר לא יהיה מזעזע כמו שהיום היה אמור להיות (אבל הפניות מחקו את זה) ושהכל יסתדר עם הבריאות העילגת הזו.

ואולי נחזור לעשות כלום.

אבל הי, מצחיק לי בחיים.

וצריך לזכור - מחרתיים מתקשרים לשחר, מחר שיעור ברמצווה, ובמאי מתקשרים לקובי מהנגרו-בר. חוזרים לעבוד, חברים. עבודה תרפא את שאר הפצעים. בעצם איזה  פצעים איזה, הכל מגניב בעולם.

כל אהבות העולם,

צרי.