רוצה לחלוק עצבים על שיג ושיח מסויים שהולך ברשתות החברתיות שאני רוצה לשנות (אולי פוסט עתידי למדעגדולבקטנה?).
"כן, ממה שאני חקרתי בנושא..." אני שומע הרבה פעמים בכל מיני דיונים, קבוצות, פורומים, שיחות.
ניוזפלאש - רוב הסיכויים שלא חקרתם. השימוש בפועל הזה התחיל לעבור אינפלציה מאז שיש אינטרנט בעולם ככל הנראה, ואני רוצה להסביר למה.
הנה מה שרוב האנשים חושבים שמחקר אומר, ושאפשר להשוות אותו משום מה לעבודה של אנשים שאשכרה עשו את זה למחייתם/לאנטי-מחייתם*:
להסתכל בגוגל; לקרוא וויינט; לראות יוטיוב; לצטט מאמרי דעה (הרבה פעמים מבלי שום בסיס קוהרנטי תחתם), לגבש דעה עם אינטואיציה, לכתוב על זה בפייס ולקבל לייקים.
אוקי.
הנה מה שחוקר.ת אמיתי.ת עושה, בקיצור נמרץ (בלשון זכר כי קצר יותר לכתיבה, מוקדש לכל מגדר על הספקטרום) - וזה רק מהתחום של מדעי החיים/רפואה שאני טיפהל'ה מכיר:
מינימום 3-4 שנים של תואר ראשון, עוד 2~ תואר שני (לא מדבר על דוק' ופוסט), שכוללות בערך 150-200 נקודות זכות של כמה עשרות קורסים שונים בתחומי ידע שכוללים מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביוכימיה, שיט לודס אוף ביוכימיה וגנטיקה וגנטיקה מולקולרית ואפידמיולוגיה ואימונולוגיה ודברים ספציפיים בינהם ולא התחלתי לגרד את הקרקע. וזה רק הבסיס. עוד לא הגענו לתאכלס.
המחקר עצמו כולל ללכת למעבדה/בתה"ח/מוסד כלשהו באופן די קבוע, לגייס כסף ומלגות ולהלחם על כל גראנט, לאשר הלסינקי (4,000 ש"ח על כל אישור בלי תיקונים, שיהיו, אגב) שלוקח כמה ימים/שבועות טובים לכתוב, לגייס מדגם, לשמור על המדגם, להריץ את המחקר עצמו ולא לפשל, לדאוג מנשירה, להתייעץ עם סטטיסטיקאי, לקלל אותו, לשלוח אליו לבדיקה, לנסות לכתוב מאמר שעומד בכל הקריטריונים הכי קשוחים, לקבל "לא" מכל הגדולים, להחזיר מסוקרים, לתקן, לפרסם קצת ואף אחד לא שומע עליך, לחזור על התהליך המייגע הזה (שנתיים בממוצע) כמה וכמה פעמים עד שמישהו שומע עליך, ובינתיים לחיות ולשרוד מגראנטים וקומבינות באמצע עד שמגיעים לתקן כזה או אחר אם בכלל.
זה ללכת לאינספור כנסים, זה לקרוא כל יום, כל פאקינג יום, מאמר בתחום שלך אם לא 10 בצורה ביקורתית ומנתחת וחופרת, זה לחשוב עשרים פעם אם מה שיצא לך מהפה מול הסוקרים/מנחה/תלמידים/ועדה/כל מישהו אחר נכון או שטעית בפסיק הזה בין ה10% לבין ה11% של מה שזה לא יהיה. זה להכיר כל שיט חדש שיוצא בשנייה שהוא יוצא כי כל מאגרי המידע המקוונים מכוונים אצלך על מצב "חפור לי" כל פעם שיש משהו חדש באיזשהו נושא.
זה לראות נבדקים נושרים, מטופלים מתים, חיות מוקרבות (לא נכנס לפינה הזו, זה נושא אחר), ניסויים נדפקים, תאים שישבת עליהם שבועיים נזרקים לפח, זה לקבל בראש מהמנחה שלך שאתה לא מתקדם (אני יודע וייסי אני יודע :((( ), זה לקבל *ככה* מהעיתונים השונים, מועדות פנים אירגוניות, מהפוליטיקה של האקדמיה, מהתככים בתעשיה לפעמים..
ובסוף אשכרה לצאת עם משהו. מעבר לרק מאמר או אזכור של שם משפחה ואות ראשונה אי שם באינטרנט. זה לצאת עם מסקנה, טובה, אפויה, שיכולה לעזור למישהו. זה לצאת עם התחלה של תרופה חדשה. זה לצאת עם מסקנה שיכולה לתרום למיליונים. זה לבסס ידע שעלול לחסוך משאבים, להציל חיים, לעשות למישהו יותר טוב. כשאף אחד, לא עשה את זה קודם כמוך.
קיצר. מה הפואנטה? שזה הו כה סבל? שחוקרים הם ישוע הנוצרי?
לא. זו הפואנטה.
אני לא אומר שאני האקר כי אני יודע להוריד טורנט.
אני לא אומר שאני מכונאי רכב כי אני יודע לזהות מתי שהמצבר שלי הולך לעזאזל (או שזה האלטנטור? אווףףףף).
אני לא אומר שתיקנתי את המחשב כשעשיתי פאקינג ריסטרט כשהוא נתקע.
יהיה נחמד אם אנשים לא יגידו שהם "חוקרים" משהו כשהם עושים כמה קליקים בלי, הרבה פעמים, רוב הפעמים, לעשות קריאה ביקורתית. הרבה מאד מכם, לא, *לא*, יודעים לעשות את זה- וזה ממש בסדר, כי אתם יודעים לעשות *הרבה* דברים שנאמר, אני, לא יודע לעשות (נניח לרכב על אופניים; לשרוך שרוכים כמו שצריך; להחנות במקביל בלי פדיחות), וזה מגניב לגמרי, כי כאילו, שונות, וכל אחד מאיתנו טוב במשהו, וכל הדברים ההיפיים השמחים האלה.
אבל, כאילו, שיט, קצת כבוד למי שכן. בדיוק כמו שאנחנו מכבדים אחרים על מה שהם עושים ומקשיבים למוסכניק כשהוא דופק לנו חשבון של אלפיה ואומר משהו על הסופאפים ובוא בוא תראה את הבלמים בוא אתה רואה איזה שחוק זה וזה :/
...ואל תתחילו איתי על ממומנים. גם כי הרבה אנשים לא מבינים על מה הם מדברים, וגם אלה שכן יודעים שזה דיון הרבה יותר מדי מסורבל, עם הרבה יותר מדי שאלות אתיות. לכו תקראו את מריון נסל. היא מדברת הרבה יותר יפה ממני בכלל ובפרט על זה.
אהבות עד
צרי
===
*אנטי מחייתם: דוקטורט, שאתה עלול להשקיע עליו 150% מהזמן הפנוי שלך ועשוי להשקיע 2000% מהנפש, רגש, משאבים אנרגטיים ופיזיים שלך נותן בערך 7,000~ בהרבה מהמקומות, וגם זה ברוחב לב. יש כאלה שגם קיבלו 3.5. יאפ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
