אז כבתי משהו, משהו שנכתב שנה שעברה במסע לפולין..
משהו קטן שלי במבט של ילדה...זה ניקרה:
בחצר של אלוהים
יש משחקים.
יש מגלשה ויש סוס,
יש קרוסלה ונדנדה.
החצר של אלוהים
לא גדולה.
אבל בחצר של אלוהים,
אין חיים.
יש גופות, של-
ילדים!
אלוהים!
שמע את זעקת הילדים!
החצר כולה מלאה
בדם התמימות-
לא תשמע את הטיפה,
שחרש לחי פעוט היא ליטפה?
בעוד הוא מפרפר,
את נשימותיו האחרונות...
בחצר של אלוהים אין משחקים.
יש גופות של-
ילדים.
בקרוב עוד כמה דברים על הנושא כי חשוב להזכיר את זה..
למרתו שאני לא אוהבת לדבר על זה...
תהיו גאים אתם בארץ ישראל אתם הדובר שאחרי אתם הגאווה של אותם ניצולים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
