לילות לבנים

המסע שלי ממשיך. 

כעת, באמצע שנות ה-30 שלי אני מרגישה את השינויים שעברתי. אני מתבאסת שבגיל 18 לא היה לי את הביטחון העצמי שיש לי עכשיו. ויש לי.

לפני שבועיים נבחנתי לאודישן כאן באמסטרדם בפני אחד מבימאי התיאטרון המוכרים בארץ. הכנתי שני מונולוגים מנוגדים, ושיחקתי, שיחקתי כמו שתמיד רציתי כמו אחת שלא שמה זין, כמו שחקנית. וזה עבד. הוא התלהב ממני וגם העוזרת שלו והם כבר מתכננים ללהק אותי למספר הצגות באמסטרדם בשנה הבאה בהפקה שתרוץ בעברית עם כתוביות באנגלית. למה בגיל מוקדם יותר לא היה לי את הביטחון הזה? חבל. תמיד רציתי לשחק ועשיתי חלטורות וגם הופעות בשידור חי בטלוויזיה (מקומית אמנם אבל עדיין). וכעת, אני מרגישה שאולי ברגע שאמצע עבודה, אני אמצע גם מקום שבו אוכל לתרגל את התשוקה שלי להיות על במה. זה בהחלט מאתגר.

המסע שלי ממשיך.

היום עבדתי חמש שעות בשמש ההולנדית ב... גננות. ניקשתי עשבים שוטים, סידרתי אדניות. גירדתי טחב מאבנים והסתכלתי מקרוב על חרקים כסופים מגעילים בכמויות, שכל מי שמכיר אותי קצת יודע שחרקים זה הדבר השנוא עליי ביקום. ועשיתי את זה, וזה היה קשה ברמה של כאבי גוף, עבודה פיזית ממש, אבל גם נהניתי ממנה. זה כמו תרפיה. זמן לחשוב, להכנס לטראנס של ניקוי גינה ולחשוב.

המסע שלי ממשיך. 

במשך תקופה יצאתי להמון דייטים, אתרי הכרויות. ההולנדים, כפרות עליהם, נראים כמו דוגמנים. אבל המציאות הזו של עם שברובו מושך חיצונית בצורה מטורפת, יצר מציאות שבה גם הגברים וגם הנשים לא ממש נכנסים לזוגיות מחייבת אם בכלל, וגם אם כן הרבה מהם לא ממש רוצים להיות עם אדם אחד. 

יצאתי לאחרונה למשך תקופה קצרה עם בחור שאני אשקר אם לא אתוודה ואומר שהוא אחד הגברים הכי יפים שפגשתי. עיניים ירוקות בהירות, בהירות מאד, עור חום שהוא למעשה במקור לבנבן לבן שהשתזף מהשמש, שיער חום כהה, כמעט שני מטר וגוף... בקיצור, הוא נראה כמו אריק הנסיך של דיסני והוא גם איש ים, קפטיין. ואני לא האמנתי שהדבר ההורס הזה מחזר אחריי :) באופן מעניין בהולנד הם אוהבים ברונטיות, כך שמה שבר רפאלי הבלונדה עושה לישראלים, פה דווקא בחורות עם שיער כהה ועור שזוף עושות להם. כמוני.

מפה לשם היה לי את הסקס הכי מדהים שאי פעם חוויתי. ונהניתי ברמות היסטריות. אבל כשקלטתי שהבחור ממשיך להעמיס כוסיות בפייסבוק כאילו אין מחר, וכל אחת יותר מהממת או דאק פייס, או אוזניים מפגרות של סהנאפצ'אט מהשנייה - הבנתי שזה הזמן לחתוך.

המסע שלי ממשיך.

ניסיתי קוק. וזה לא השפיע עליי בשיט. כשהגישו לי שטר של עשר יורו סירבתי. אמרתי "אני רק מסניפה בשטרות של מאה". עוד שבוע וחצי אני בפסטיבל, אולי ננסה משהו חדש. 

המסע שלי ממשיך.

ובכלל הלב שלי שייך לבחור שהכרתי באוקטובר 2016. נקרא לו מיסטר טי.

רק פעם אחת בחיים חוויתי תחושה של אהבה מאד גדולה שנוסבת בעיקרה על חברות מאד חזקה. זו הפעם השנייה שזה קורה לי שמישהו שאני נמשכת אליו הוא בעצם גם החבר הכי טוב שלי. והנה זה קרה. והבחור? הוא גם לא מסוגל להתנתק ממני, אבל באותה מידה הוא גם בגדר נעדר.

כשרק הכרנו דיברנו המון בשיחות וידאו. הוא ממש התלהב ממני אבל כבר בשלב הפגישה הוא קצת גימגם מבחינת עמידה בזמנים וכו' וזה הטריף אותי. למעשה, לפני הפגישה הראשונה שלנו רבנו ואני ביטלתי.

כשהתעשתתי, יצרתי קשר והוא דיבר על כך שהתבאס שביטלתי באופן שביטלתי. אז קבענו שוב. נפגשנו בתחנת רכבת. למרבה ההפתעה, ישבתי עם הגב לכיוון שלו על כסא בתחנה בין הרבה אנשים שעברו הולכים ושבים. והוא שמעולם לא פגש אותי במציאות עד אותו רגע, קפץ עליי מאחורה. הוא ידע שזאת אני. מאוחר יותר, באותו ערב הוא אמר את מה שאני פחדתי להגיד לו כדי לא להישמע פאטתית. הוא אמר לי: "את יודעת, מהרגע הראשון שהתחלנו לדבר הרגשתי שאני מכיר אותך כבר שנים", והוסיף "ובחיים לא קרא לי שזיהיתי מישהו מאחורה וידעתי בוודאות שזו היא כמו שקרה לי איתך. זה מוזר".

בין הפעמים שנפגשנו, הוא יצר המון תקשורת, תמונות מטיולים, וידויים מרגשים על חייו. מאחר ולא נפגשנו כמעט בכלל, היה לי אפילו קשר רציני של חודשיים בערך עם בחור אחר, קשר שנגמר כי לא הרגשתי כלום. וךכן מיסטר טי חזר לתמונה. הוא מעולם לא עזב אותה. גם כשלא היה קשר הוא היה שם.

מאד מוזר לי לנסות לתאר את הקשר איתו, אבל זה מרגיש מאד קרוב, מאד אינטימי ומאד כמו חבר הכי טוב שלי שבמקרה גם מושך בטירוף. אבל מיסטר טי עובר שורת טלטלות בחייו. הוא גילה שיש לו תינוקת מאקסית אינדונזית משוגעת שהוא מאד רצה להתנתק ממנה ואופס, בדיקת די אן איי הוכיחה שהילדה אכן שלו. הוא מעשן המון ג'וינטים וכל חוש האחריות שלו די מבוטל, למעט ענייני עבודה. הוא מספר לי הכל, על העבר שלו, על התקף חרדה, על חלומות, על בחורות... ואני משתפת אותו גם בהכל חוץ מדבר אחד מאד גדול וחשוב - שאני אוהבת אותו. למרות שנראה לי שהוא יודע. אבל מרוב שאני אוהבת אותו, אני רוצה שיהיה מאושר. גם אם זה אומר בלעדי. ולכן שלשום כשנפגשנו שוב, ויצאנו והיה ערב מדהים, והוא הסתכל עליי במבט רך בעיניים והיה ממש כיף, באותו הערב לא ידעתי כיצד להגיב כשסיפר לי שהוא למעשה כבר הרבה זמן יוצא עם מישהי אחרת באופן רציני אותה כינה "בחורה סינית". 

מצד אחד נשבר לי הלב, כי היי - למה היא ולא אני? החפצים שלה היו שמה וראיתי שהיא סוג של בחורה זולה עם טעם גרוע בנעלי חשפניות ואיפור מזעזע. ולא פגשתי אותם יחד, אבל די ברור לי שאין להם ולא חצי מהכימיה והצחוקים והאינטימיות שיש לי ולמיסטר טי.

ועדיין, הוא בחר בה. אני כך מסתבר כל הזמן הייתי הפילגש. ואני מפרגנת לו עם כל הכאב. כי זה מה שהוא צריך כנראה. והוא טוען שהוא אמר לה שהוא לעולם לא יוכל להתחייב במאה אחוז, ושגם השם שלי עלה בשיחה בינהם "היא יודעת עליך", הוא אמר. ובאותו רגע של וידוי מרגש, הייתי כל כך שתויה ומעושנת שלא ידעתי איך להגיב. ולמרות הוידוי פשוט שכבנו, וידעתי שמה שלא יהיה, היא זה סתם. היא זה סתם כי מסתבר שאני האישה האחרת, זו שחוזרים אליה תמיד. וידעתי שאני קרובה אליו יותר ממנה כי הוא לא טרח אפילו להגיד שם, הוא קרא לה "הבחורה הסינית" וזה אומר הכל.

ואני יודעת שאני בתוך הלב שלו. אני רואה את המבט שלו בעיניים כשהוא מסתכל לי בעיניים ואני רואה שם רוך. אני לא מאמינה שאני הוזה את החיבור הזה. ולכן אני מאמינה שלמיסטר ט' יש תפקיד רוחני בחיים שלי. לא יודעת מה יהיה שם אבל אני והוא כנראה עוד ניפגש ונברח ניפגש ונברח. עד שמי מאיתנו או ימצא בן או בת זוג שבאמת יאהב או שלא. גם אם כן, זה אדם מיוחד שאשמח שיהיה בחיים שלי כמו שהוא, גם כסתם חבר אפלטוני. אהבה אמיתית זה לרצות שלצד השני יהיה טוב ללא תנאי. זה אומר גם לשחרר. לפחות עד לטלפון הבא. והוא לא יהיה יוזמה שלי כבר הבנתם.