המבקר

נראה שארגון האומות המאוחדות שהוקם למען שמירת השלום והצדק העולמי, תוך הכרה בזכותם של העמים להגדרה עצמית וקידוש הגבולות והריבונת החיצונית, התרגל זה מכבר לאיום שמהוות כמה מחברותיו על קיומן של מדינות אחרות. בפוסט זה אעסוק ברצונה של בייג'ין להתאחד עם טייפה.

למי שאינו מכיר את תולדות הסכסוך. לאחר נפילת שושלת המלוכה הקיסרית בסין פרצה מלחמת אזרחים בסין. בעקבות הפלישה היפנית למנצ'וריה והתקדמותה לתוך סין, הלאומנים והקומוניסטים הגיעו להפסקת אש. לאחר הבסת היפנים התחדשה מלחמת האזרחים בסין ובסופה שני מיליון יפנים נאלצו לגלות לסין. לאורך מלחמת האזרחים תמכו האמריקאים בלאומנים ובמנהיגם צ'יאנג אך לאחר התבוסה שספג התלבטו אם להמשיך בתמיכה זו. מלחמת קוריאה שהחלה באותה תקופה הכריעה את הההתלבטות בנושא וארה"ב ערבה לעצמאותה של טייוואן. המערב ראה בטייוואן את המנהיגות הסינית הראוייה ורק ב1971 הוחלט להעביר את מושבה הקבוע של סין במועצת הביטחון לידי סין הקומוניסטית.

טייוואן היא שותפת הסחר השמינית בגודלה של ארה"ב ורוכשת ממנה בעיקר נשק בכדי לשמור על הסטטוס-קוו בינה ובין סין. אך בשנים האחרונות ובמיוחד מאז תקופת נשיאותו של קלינטון מתקשה ארה"ב לעמוד באופן נחרץ על תמיכתה בטייוואן הדמוקרטית אל מול לחצים סיניים מסוגים שונים.

צ'ן שוי ביאן, נשיא טייוואן, נמנה על אנשי "הגוש הירוק" בפרלמנט וידוע בתמיכתו בהכרזת עצמאות טייוואנית, גם אם לא בעיתוי מיידי. הוא שואף לחזק את קשרי טייוואן עם המערב, שהתקררו החל משנות ה-70. מרביתם של ילידי טייוואן המקוריים מלפני ההגירה הסינית ב1949, תומכים בעמדות אלה.

מנגד ישנו גוש פוליטי נוסף התומך באיחוד עם סין וכהכנה לאיחוד כזה מעבה את הקשרים הכלכליים משני צידיהם של מיצרי טיוואן. המצדדים בגישה זו הם בעיקר היזמים והסוחרים הטייוואנים שרואים את השגשוג הכלכלי בהונג-קונג שלא נפגע עקב חזרתה לשליטה סינית. נציגי מחנה זה מציגים את ה"קפיצה הגדולה קדימה" של הכלכלה הסינית לאחר מות מאו והנהגת הפורמות הכלכליות, שהקלו על סין להתמודד בשוק החופשי. על גוש זה נמנים גם יורשיו האידיאולוגיים של צ'יאנג קאי שק הרואים בטיוואן מקום גלות זמנית ומאמינים כי הם השליטים הלגיטימיים של סין כולה. מנהיגי גוש זה ביצעו צעדי פיוס רבים כלפי סין ובמסגרתם ביקרו מספר פעמים בסין, בביקורים אלה השתררה הסכמה על הצורך באיחוד עתידי בין טייוואן וסין המחלוקות ביניהם נשארו בשאלת המנהיגות והאידיאולוגיה שתנחה את האיחוד העתידי. כחלק מצעדי הפיוס הוחלט על קיצוץ בתקציב ההגנה הטייוואני. אך ההתעצמות הצבאית הסינית ופיתוח אמצעי לחימה כטילים לטווח קצר הנתפסים כייעודיים לחזית מול טייוואן, באותה עת, הגבירה את מפלס הדאגה מפני תוקפנות סינית.

היום נפתח המושב ה-17 של קונגרס העם הסיני, או במילים נמלצות פחות ועידת המפלגה הקומוניסטית בסין. משתתפי הקונגרס הם צירי 2127 המחוזות בסין ובראשו יושב הנשיא הסיני. הנשיא קרא בכינוס לפעול למען צירופה של טייוואן למולדת הסינית. בהשוואה לזמירות שהתרגלנו לשמוע בנושא ממנהיגי סין נראה שהנשיא, הו ג'ינטאו, מייצג קו מתון יותר.

אם אכן מדובר על הסכם שלום וצירוף מתוך הסכמה ידידותית, כמו במקרה הונג-קונג, לא נותר לעולם אלא לברך על היוזמה לסיום הסככסוך. אך אם מדובר במהדורה מחודשת של הפעלת לחץ סיני על טייוואן והעולם לקבל תחת חסותה את השטחים הסיניים הגזולים, תוך חוסר עניין בדעתם, בתרבותם ובצורות החיים והשלטון של העם הטייוואני על ישראל שגם הלגטימציה הבין-לאומית לקיומה מוטלת בספק, לעמוד בראש רשימת המגנים את המהלך של המעצמה הצהובה והדורסנית.