הממ... כן.

לא משנה איפה, לא משנה מתי ולא משנה עם מי.

אני שונאת מסיבות. תמיד שאני יוצאת למסיבות אני דואגת לא לקחת פלאפון, ולהשתכר כהוגן ורק ככה אני נהנית. אחרת אני ממש ממש לא נהנית, ואפילו די סובלת.

למה אני שונאת?

יש לי 3 חברות הכי טובות.

כוסיות אחת אחת, במת. ואני............. לא כ"כ.

תמיד שאנחנו במסיבות, אז כל הגברים – שמנים, רזים, שחורים, אשכנזים, ערסים, באמת – מה שבא לכם. באים להתחיל איתן... ואני תמיד.. בצד ככה. וזה ברור לי מאילו.. כאילו, אני שמנה מידי בשביל שיבואו להתחיל איתי.

אתמול במסיבה ממש שתיתי.. חחח היה מצחיק...

אבל משהו חריג קרה... בנים באו להתחיל איתי. כאילו, באו ורקדו איתי. כאילו באו, משכו אותי הצידה ורצו לרקוד איתי. וזה היה די מוזר. במת. לא כ"כ ידעתי מה לעשות תמיד. ובנים פתאום היו נחמדים..

נראה לי שזה הכל מה ששידרתי. ברגע ששתיתי, וממש שתיתי, אז השתחררתי... פשוט זרמתי.. ורקדתי לעצמי.

אני לא סגורה על זה אם נהנתי. כאילו... היו שם הרבה בנים. ובמת שלא היה לי כלום אחרי זה עם אף אחד, לא נשיקה לא כלום.. אבל הרגשתי קצת מוזר \ זול כזה אחרי.. תחושה לא כיפית.

כאילו היה מישו מפגר כזה, שהתחיל לספר לי שיש לו להקה והתחיל לשיר לי באוזן.

די נפנפתי אותו, כי כל הזמן אמרתי לו שהוא שיכור וחבל עליו שהוא סתם משקיע, ושאם הוא מחפש משהו סתם אז חבל לו על הזמן.. והוא כאילו התעצבן עלי שאני אומרת שהוא שיכור.

ותמיד שמישהו רקד איתי אז לא הסתכלתי עליו. הסתכלתי רק על הרצפה.

זה היה נורא מוזר הכל.

אולי רזיתי? כי אני מנסה, אתם יודעים – בה"ד 1 וזה...

וחוצמזה גם ממש רציתי סיגריה, כאילו ממש...

אז לקחתי ממישהו, ואז אח של חברה שלי ראה אותי. פאדיחות. ועוד אחד ראה אותי. פאדיחות. אבל הוא היה ממש ממש חמוד. ואני מכירה אותו. וקוראים לו מתן. והוא ממש ממש חמוד. במת. חבל.. לא נורא.