מכתבים למיכלי נהיים יותר ויותר ארוכים.. |
| 12/2008
.........................
הלוואי
ומישהו היה יודע
היה שואל
או מקשיב כשדיברתי
הלוואי
וזה לא היה נשאר אצלי
בשקט
הלוואי
ומישהו ישים לב
שאני לא מחייכת
לא צוחקת
לא בוכה
שאני צורחת
ולא נותר בי קול
הלוואי ומישהו ישים לב
לפני שאשתגע
ושוב איעלם לתוך עצמי
עם כל המסיכות
שמתקלפות
ועדיין לא רואים
הלוואי ומישהו יראה
שאני כאן
קיימת
בקושי שנושמת
בקושי מחזיקה
הלוואי ויש מישהו
שלא שכח עדיין
כשכולם אדישים
מעמידים פנים
הלוואי ויש מישהו שם
שיודע
שמנסה להבין
שלא שכח
שעדיין קצת אכפת
שלא אפאתי
או אדיש
אלי
גם אם אני לא שווה את זה.
| |
|