תכונה אנושית? לא הייתי מגדירה אותה כזאת,זה משהו אחר,עמוק בפנים,שמגן עליי,שלא רוצה שאני ייפגע,הדרך בה אני מזהה את הרוע שבאדם,בלי להכיר אותו בכלל,הדרך שלי להצליח להבדיל בין החמלה שיש בלב פצוע,לבין הרוע שיש בלב מזויף.

הוא רק אמר שהוא רוצה להגן עליי,ואני רק אמרתי לו שזה מיותר,כי תמיד ההגנה שלי זה התחושה שלי,מה שהלב שלי צועק לי דרך הורידים,לכל איבר בגוף,תחושת צביטה כמו מנורת אזהרה לפני קריסה,הוא הגיב לי בצורה מזלזלת "הכל בראש שלך" הוא אומר לי,שאני מדמיינת,כי אני רק רוצה להיות גיבורה גדולה. 

האמת שאני רק רוצה להיות זהירה,ואני רוצה להיות מוגנת לנצח,אף אחד לא רצוי יכנס לי לטריטוריה.

זאת הדרך חיים שלי,זאת הבטיחות שלי,זאת בעצם גם האהבה שלי לאדם.

תוריק.לא מנסה להכחיש שום דבר.

ככה זה שאתה חי,ועובר תקופות שונות בקצב מהיר,הכל קצת שונה,ויש אנשים אחרים,שאיפות אחרות,אהבות חדשות,ותעבות בצע שונות...

והכל בשליטה שלך,לקום בבוקר ולראות אנשים כקופסאות קטנות,שבכל קופסא משחק אחר,שאתה לומד לשחק לפיו,ואתה הופך לשחקן שמטייל את הקוביות ראשון,וכל פעם מישהו אחר נותן לך את הזכות בכך שהוא בוטח בך לפתוח את הקופסא שלו,ולגלות עולם שלם שבסופו של דבר אתה תיהיה זה שמטיל בשבילו את הקוביות,וזה כל כך נכון שברגע שבוטחים בך,שמתקיים הרושם הראשוני,כל העולם בכף היד שלך,אתה יכול לעשות מה שבא לך,איך שבא לך,באיזה רגע שתרצה .

אולי? זה מביטחון יתר ודרך החיים שלי שהכל מסתדר בסוף,אבל ככה זה שעובדים על האנשים שקרובים אלייך,המשפחה שלך,ואפילו אלה שאתה פוגש רק בעבודה,אתה יוצר את המסכה המושלמת שתקרב אלייך את כולם עד שהם יגלו את האמת ויעזבו,ויותר מאוחר יזכרו....שזה אתה היית שם שהם נפלו בין השורות של החיים,ותפסת אותם בסוף,והם יחזרו,והם ישכחו הכל,ואתה תחייך חיוך מאולץ,בגלל חוסר הידיעה שלך שמתקיימת למי אתה? ולאן אתה שייך? ומה אתה בכלל רוצה מעצמך,ממנה,וממנו? כי בסופו של דבר  גם לך יש מישהו שזורק בשבילך את הקוביות.

 בדרך כלל בסוף פוסט כזה הייתי כותבת שתסמוך רק על עצמך,וזה די נכון דרך אגב,אבל לפעמיים מוטב להיות קצת יותר פתוח,פחות סגור,ולתת לאנשים לגעת בך עמוק בפנים בפינות השחורות של הלב,באזור שקשור עם שרוכים ליד הנשמה,פשוט לתת.כל כך פשוט.

תסתכל על זה איך שתרצה,זאת האמת שמכריחה אותך להמשיך,ולא להישבר כל יום מחדש,עד האמת שתוכיח את עצמה כנכונה.

תוריק.