סוף העולם. זה התחיל כשהפסקנו לחלום.

שני ילדים קטנים רבים, לא מוכנים לוותר.

מתווכחים ומתווכחים, לא עוזר. אף אחד מהם לא מוכן להתפשר.

מתחילים בדחיפות, ממשיכים למכות. אחר מהם חזק יותר, מתחיל לצבור יתרון. עדיין אף אחד לא יוותר.

בסוף החזק מצליח, השני כנוע, על הרצפה, אולי מת.

המנצח עומד, פצוע וכאוב, מלא באיברים שבורים. פצעים שאולי לעולם לא יחלימו, אבל העיקר שניצח. והעיקר שהשני הוא זה שהתחיל, הרי ברור שלא הייתה ברירה.

וכמובן שבפעם הבאה שהנופל יקום החזק יכניע אותו שוב. ושוב. וגם החלש לא יוותר, ולו, לחזק כבר לא ישארו כוחות לשום דבר אחר. כל הוייתו תהיה מרוכזת בלהכניע את החלש, בלשרוד.

חבל שבאף שלב הם לא ניסו לדבר, כמו בני אדם.