this is my life

אז התחלתי, ובכללי תושבי אשקלון התחילו לחיות במציאות אחרת, במציאות שלא הייתה כך לפני כן.

המציאות הזאת עם כל הגראדים האלה מלחיצה, מציאות שלא הייתי רוצה לחיות בה, או לפחות לא ידעתי שהיא תבוא כל כך מהר.

רק ביום שני האחרון, ה-25/2/08 הייתי בעצומה בת"א נגד הקסאמים ועכשיו אני מגלה שאני צריכה שיעשו עצומה בשבילי, בשביל המקום שאני חיה בו.

אני לא מרגישה פחד נוראי או משהו כזה, אבל זה כן משהו שחדש לי, משהו מוזר שמסכן את החיים שלי.

אני דואגת קצת, אמנם בלי חרדות אבל עם דאגה לחיים.

לא הייתי רוצה להיות במציאות כזאת, כמו כולם. אז למה אף אחד לא עושה שום דבר? אני לא מתכוונת לזה שישתמשו בנשק הגרעיני או משהו כזה, אני מתכוונת להגנה על העורף, על האנשים שלא באמת עשו משהו רע. מה עם איזה משא ומתן כלשהו?

בקיצור- ממשלה יקרה שלנו- די לחיות במציאות מדומה ותתחילו לעשות משהו באמת רלוונטי.

עד כאן,

ברוש :)

נוח...

אהובתי היחידה.. אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל...

אז ככה, רציתי להגיד לך תודה. תודה על כל רגע, כל שנייה ועל כל התמיכה.

אני כל כך מעריכה אותך, את עושה לי כל כך טוב!

את בכלל לא מבינה כמה, אבל כמה אני אוהבת אותך!

אני לא מצליחה להוציא מהפה מילים, אני לא מצליחה לתאר לך במילים עד כמה את חשובה לי.

את אשת הסוד שלי, אני יודעת שאני יכולה לספר לך הכל, בלי שתספרי.

הרבה זמן הבנתי עד כמה את חשובה לי, אבל במיוחד עכשיו, אני מצליחה לדעת מי את באמת.

את הנפש התאומה שלי, את הכל!

ואת יודעת, שבכל פעם שאת צריכה, אני פה בשבילך.

בקיצור מהממת, רציתי להבהיר לך שלהרגשה שלי אלייך אין מילים, זה דבר גדול מידי לתאר.

אוהבת אותך בכל ליבי, בכל נשמתי.

ברו'ש שלך..