מערבולת של רגשות

לא אותו הדבר..

השתנתי.

פיזית, רוחנית, נפשית, אישית בכל מובן.

אני מרגישה מישהי אחרת.

וזה מדהים, כי לקח לי כ"כ הרבה זמן לראות את זה מצד אחד. מצד שני, איך אפשר לומר משהו כזה על עצמך? זה קצת מתנשא. בנוסף לכך שאני לא מדברת על שינוי דרמתי, ולא על העבר הרחוק.

אבל ככה אני מרגישה. מכל הלב.

בא לי לצעוק לשמיים, להודות על הכל.

ואל תבינו לא נכון. לא הכל מושלם.

אבל עכשיו אני לא חושבת שיכול להיות שיהיה משהו שלא אוכל להתמודד איתו.

בניגוד לפעם, עכשיו שום דבר בעולם לא יפיל אותי. אני לא פוחדת להתרסק ולא לקום.

אני על הרגליים של עצמי, ולא סתם, על הרגליים - ומאושרת.

ולכן, החלטתי לא לכתוב פה יותר.

אני לא מתחברת למה שכתוב פה. כי זו כבר לא אני.

זו לא  אני כבר הרבה זמן, אבל רק עכשיו, כשראתי תמונות מהעבר, נפל לי האסימון

הכוונה שלי היא להתנתק מהעבר הזה, הלא רחוק, לקחת איתי רק את מה שצריך, בטח שלא את כל הכאב ששפכתי פה.

כרגע הוא לא מועיל לי. ואין לי צורך בבריחה אליו.

אולי אני אפתח בלוג חדש, סביר להניח שלא.

יש דברים פה שלעולם יהיה לי ניצוץ שלהם בלב.

אהבות שאני לא אשכח בחיים. אבל שהם כבר חלק מההסטוריה.

מאחלת לכל מי שקרא / יקרא / קורה פה

את כל הטוב שבעולם.

תהיו בטוחים שזה סוף שמח :)

אוהבת המון, ולעד

אני