בשבועיים האחרונים דיברתי עם מעט מאוד אנשים
חוץ מהמשפחה שאי אפשר להתחמק מהם
דיברתי עם רק 4 חברים שלי
וזה היה בגלל נסיבות שונות
נועה וטל - ימי הולדת אז מזל טוב חבר'ה
זואי - היא נראה לי הבת החווה (ואדם) היחידה
שאין לי בעיה לדבר איתה כשבא לי לחנוק אנשים
ובן - יובלות שלא ראיתי ודיברתי איתו
ואני מבקש סליחה מכל השאר שלא עניתי וחזרתי אליהם
אני פשוט לא רציתי אף אחד בחברתי
הייתי די בדיכי לא יודע למה
הייתי די שונא אדם
רבתי עם אח שלי על כל פליטת פה
אמא שלי אני לא יודע איפה להתחיל
ומה ששבר את גב הגמל היה אינסוף הבעיות של המחשב
אני יודע זה לא נראה קשור
אבל עליי זה השפיעה
אני פחות או יותר (יותר פחות) יצאתי מזה
מחר זה היומולדת שלי
ואני אפילו לא יודע אם בא לי על המשפחה שלי
אני לא יודע אם אני יעשה משהו בשישי
אני לא יודע אפילו מה בא לי לעשות
(חוץ מלנסוע לבלגיה)
אני אףילו לא רוצה ללכת לאוניברסיטה
נמאס לי לעטות על פניי את מסכת האשליות שכל כך מוכרת לי
יש רק אדם אחד בעולם שנפתחתי אליו
והוא אפילו לא גר בארץ
בנתיים האנשים היחידים שאני נהנה לידם
הם פיקטיביים הם דמויות בספר
אני מכווה שזה יעבור לי
ושוב אני מתנצל
למרות שאני יודע מי קורא את הבלוג שלי ומי לא
אבל עדין אני מרגיש שאני צריך להתנצל
הרי בכל זאת אני רק בנאדם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
