רגע לפני שאני רואה, רגע לפני שאני שומעת...אותך
אני כבר יודעת שאתה עומד להגיע..
יודעת שהחיים שלי בעוד שניה משתנים רק לקצת זמן
לקום בבוקר ושהראש מוצף מחשבות עליך.
לדעת ששלי את לא.זה כמו למות..
ובסופ יום להוולד מחדש כשאני חולמת עליך...
אני תמיד מהרגע הזה שאני יתקל בך
אבל אני גם יודעת שזה יעשה לי רק טוב.
זה הגעגוע הכי עצוב שעוטף אותי..והכי מרגש באותה מידה
לעיניים הגדולות שלך, למגע, לשפתיים המושלמות שלך שרק לך ישץ
זה הרגע הכי כואב שיש לי.
אבל אני לא יכולה בלעדיו.
זה הרבה יותר מבילבול...
אני לא יודעת איך אתה שוב חזרת למלאות חלק מהחיים שלי אחרי 4 שנים.
איך אני שוב מרגישה שאני נגמרת בלעדייך.
אתה חלום, אתה פנזטיה..אשליה..כל דבר שיש.
אתה שלי רק לרגעים מסויימים ואז זה נגמר כמו סרט רע..
ופתאום...החיים ממשיכים הלאה, אבל לא באמת..
כי משהו פה כלכך תקוע בלעדייך.
תקופה כזאת מבלבלת, בדיוק כמו כל הרגשות שרצו פה עכשיו.
אני צריכה כלכך הרבה...ואני לא יודעת מאיפה לקבל.
כלכך הרבה כוח שנופל ממני, שנזרק מתוכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
