אני מפחדת להתקלח

אני מפחדת להיכנס לשירותים

אני מפחדת לצאת מהבית

אני מפחדת לישון

אני מפחדת שההורים שלי בעבודה

אני מפחדת שנשמעת אזעקה

אני מפחדת על כל האנשים שיקרים לי

אני מפחדת לחיות במציאות הזאת...

אני לא אשקר. פחדתי מרגע המלחמה מ2006 שהתחילו לדבר על טילים ארוכי טווח

יש לי סיוטים.. אני לא יכולה לתפקד עם חיים כאלה

אני מדמיינת בראש שלי אזעקות ורצה למקלט לבד

אמנם מצבנו באשדוד הוא לונה פארק לעומת מה שקורה באשקלון או שדרות,

אבל המצב כל כך חדש ולא מוכר, שהפחד שולט בחיים שלי עכשיו.

כנראה שבסופו של דבר אני אתרגל לזה, למרות שאני מסרבת בכל תוקף להתרגל למציאות כואבת כזאת..

זה בעצם הפחד הכי גדול שלי... שזה יהפך לשגרת חיים...

מהרגע שנפל גראד כאן באשדוד, שום דבר לא יוכל לקחת ממני את הפחד התמידי הזה שילווה אותי הרבה זמן.

מה נשאר, להתפלל ולהחזיק אצבעות שהכל יהיה בסדר

וכמובן, לחיות בין אזעקה לאזעקה.. בין נפילה לנפילה.

עד שיהיה טוב, עד שיהיה