| 7/2009
חלק ה' - דמדומים.
תקציר החלק הקודם:"אה... לא חשוב. תגיד מאמי, אתה יכול להקפיץ אותי לבית?""בטח. את יוצאת לאן שהוא?""אני אספר לך בהזדמנות" משכה את ידו."מבטיחה?""שבועת צופים" סימנה עם ידיה."אחח תגידי מה אני אעשה איתך? למה את מתעקשת לשמור סודות, ואם תיפגעי ולא יהיה שם אף אחד לעזור לך?"" רוצה להיות שומר הראש שלי?" חייכה לו ואז הוסיפה "אל תדאג, אני יודעת לשמור על עצמי" שלי חיבקה את מותניו והלכה איתו לכיוון האוטו.חלק ד'http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10991185
שלי
לחצה על פעמון הבית, אך לא הייתה תשובה. היא פתחה את הדלת וחיפשה את חנה.
הבית היה דומם ונדמה שהיה אפשר לחתוך את השקט עם סכין. היא נזהרה לא
להרעיש וטיפסה במעלה המדרגות לעבר חדר השינה של רוני.הדלת הייתה פתוחה מעט, היא הציצה פנימה והקישה עליה בחשש מה. מוזר, לאן נעלמו שניהם? היא העיזה להיכנס פנימה והדליקה את האור.שלי
הסתקרנה והלכה לכיוון שולחן עבה מעץ והתיישבה על הכיסא, היא פתחה את
המגירה ומתחת לכמה דפים ומסמכים לא מוכרים, היא מצאה תמונות שהיו חבויות
היטב בתוך קופסא.היא הביטה לכיוון הדלת, חוששת שמא ייכנס, ובמקביל
הציצה לדמויות קורנות מאושר. היא זיהתה את רוני ביחד עם בחורה צעירה
ובלונדינית. בכל התמונות נראה זוג מאושר ומאוהב וליבה של שלי רעד
מהתרגשות. היא ראתה מגירה נוספת אבל נעולה. מעניין מה יש שם, תהתה.היא דחפה תמונה אחת לתיקה, סגרה את המגירה ודאגה שלא ירגישו שמישהו היה פה.כשכיבתה את האור והתכוננה לצאת, מישהו אחז בגרונה."מה את עושה פה?" נשמע קולו של רוני וריח של משקה חריף נידף מפיו.שלי רעדה כולה והיא התחילה לבכות "ש.. שום דבר." גמגמה בפחד. "חנה התקשרה והזמינה אותי לבוא ואף אחד לא היה כאן ו...""וזה נתן לך את הזכות לפרוץ לבית ולחטט בחדרים?!" צעק.חשבתי לחכות לך כאן אבל אז נהיה כבר מאוחר.... כדאי שאלך עכשיו...""את לא הולכת לשום מקום גבירתי הצעירה" רוני סגר את הדלת וזרק אותה על המיטה כשרק אור הירח מבחוץ האיר את המקום.
"היי דנה? אני חייב לפגוש אותך... לא, לא קרה שום דבר... כן, אני אגיע אלייך עוד כמה דקות, ביי"ברק
היה מוטרד במשך כל הנסיעה לכיוון ביתה של דנה וכמעט לא שם לב לאישה מבוגרת
שחצתה את הכביש. הוא עצר את מכוניתו וקפא במקום. ברק הרגיש את קצב פעימות
ליבו המהיר, כעושה מרתון וניסה להסדיר את נשימתו.כשהגיע לדלת ביתה, הוא חיכה כמה שניות, מהסס אם לשתף אותה בתהיותיו ובכך להדאיג גם אותה."ברק, למה אתה עומד בחוץ? בוא, כנס." קרא אחיה ופתח את הדלת."הרגע הגעתי. מה נשמע?""חזרתי מחברה שלי, אני לא יודע איך אתעורר מחר לבסיס. דנה בטח למעלה, אמרת לה שאתה מגיע?""כן...""קרה משהו?""לא, לא. סתם באתי לבקר."מאור
ידע שמשהו אצלו לא בסדר, אך נמנע מלחקור. הוא שם לב שברק מנסה להתחמק
משאלותיו ולכן נתן לו לעלות לאחותו בלי לענות אותו עוד יותר."פתוח" קראה דנה. "היי, מה נשמע?" חיבקה אותו."יכול היה להיות טוב יותר" אמר.היא הביאה כיסא והתיישבה מולו."אם באת אליי בשעה מאוחרת כזאת, אני מניחה שקרה משהו לא טוב."ברק שתק לכמה שניות."הייתי עם שלי בעיר""ו... היא בסדר?""כן.
לא... אוח אני לא יודע" העביר את היד על ראשו. "היה לה טלפון, לא ברור לי
ממי ומיד לאחר מכן היא ביקשה ממני להחזיר אותה לבית כי היא צריכה להתארגן
ולצאת לאנשהוא""היא לא אמרה לך לאן?""לא. ראיתי שהפנים שלה
הרצינו, כאילו דאגה ממשהו ששמעה מהצד השני, אבל כששאלתי מי זה היה ולאן
היא ממהרת, היא חייכה ואמרה לא משנה, שזה לא משהו רציני""אני כבר התייאשתי לגמרי, אני אומרת לך את האמת. בפעם האחרונה שהייתי אצלה ונגעתי באוזניות שלה, היא כמעט ונשכה אותי""אילו אוזניות?"לא יודעת. אבל כנראה היה שם משהו שאסור היה לי לשמוע" אמרה ונשכבה לידו."אולי הייתי צריך להישאר שם..." אמר את מחשבותיו בקול."להישאר? איפה?"" עקבתי אחרי שלי. הייתי חייב לדעת עם מי היא נפגשת." הוא שתק, מקשיב לעצמו "אני נשמע כמו מחזר אובססיבי!"דנה צחקה והרגיעה אותו, דוחפת אותו להמשיך לספר."בכל אופן, עקבתי אחרי המונית שהיא לקחה. הוא הוביל אותי לאטיזה וילה באמצע שום מקום.""יצאת מהאוטו לראות עם מי היא מתראה?""לא. אחרי שנכנסה לשם, הסתובבתי לאחור והתקשרתי אלייך."דנה קמה והביאה את מכשיר הסלולרי שלה."היא סיפרה לי שרבתן, אבל הרגישה נורא רע עם זה.""כן, היא השאירה לי כמה הודעות, התכוונתי להתקשר מאוחר יותר הערב, אבל זה פרח לי מהראש" אמרה וחייגה את המספר."היא ענתה?""אני לא מאמינה" בהתה בפלא'. "היא ניתקה לי בפרצוף!" הזעיפה פניה."עכשיו אני בטוח שמשהו באמת לא בסדר איתה. אני נוסע לשם""רגע, אני באה איתך וחסר לה שאין לה סיבה מספיק טובה לניתוק הזה" אמרה את חצי המשפט האחרון לעצמה בשקט."רגע, את חושבת שצריך להגיד משהו לדפנה?""לא, לא כדאי. עדיף קודם שנברר אם היא באמת בצרה, אחרת היא תשים על שלי אבטחה 24/7 ושנינו נהיה אחראים לזה. אתה רוצה?""את צודקת, יאללה נזוז"
חנה התחרטה לרגע שעזבה את רוני במצב הזה, אך הוא התעקש שתיקח כמה ימי חופש לעצמה. 'אני אהיה בסדר' ניסה לשכנע.אחרי כמה הבטחות שנתן לה, היא ניצלה את ההזדמנות ונסעה לאחותה מחוץ לעיר.גם
באמצע הלילה נקפו בה רגשות אשמה על שנטשה אותו ברגעים הקשים האלה. בעוד
כמה ימים הולכת להיות האזכרה השנתית ורוני אף פעם לא הצליח להתגבר. להיפך,
תמיד הרגיש את זה על בשרו כאילו זה קרה אתמול. היא רצתה להתקשר ולבדוק
לשלומו 'מאוחר, אולי הוא נרדם סוף סוף והטלפון רק יפריע?' נאנחה. 'אני
מקווה ששלי הייתה אצלו ואירחה לו לחברה.'היא החליטה לקצר את החופשה שלה ולחזור לוילה למחרת. חנה הסתובבה לצד המיטה ונרדמה מיד.
באותה שעה בדירתו של רום..."אתה מתגעגע אליה, נכון?""אה?"רום הרים את ראשו."נו, אתה מתגעגע לאקסית שלך" אמר דקל כשהוא מסתכל על האלבומים שהיו על ארונו של חברו."מה פתאום. מה שהיה היה. וחוץ מזה... אין סיכוי שהיא תסלח לי""היית רוצה שהיא תסלח?"רום שיחק עם מחזיק המפתחות בידו. "מאיפה הבאת את זה עכשיו?""סתם, אסור לדבר עליה?""אתה בונה עליה או משהו?" הסתקרן.דקל צחק "נראה לך? קודם בוא תיקח את חברה שלי""אני מוותר" גיחך רום ודקל זרק עליו את העט שמצא שם."מה אתה חושב לעשות בקשר לדירה?"" מחר אבדוק מחירי דירות באיזור, אני מקווה שאמצא משהו אטרקטיבי עם כניסה מיידית.""סבבה אחי, אתה יכול בינתיים להתנחל כאן, תרגיש כמו בבית"דקל חייך כמוקיר תודה.דקל
ורום נפגשו לראשונה בתחילת התיכון. את תחילת השנה הם בילו בהתכסחויות ולא
ממש הסתדרו, רק לאחר תקופה ארוכה, גילו שיש בין השניים הרבה מאותו ראש
ושפה משותפת ומאז שמרו על קשר קרוב.דקל תמיד קינא ברום על כך שלא
הייתה לו אף פעם בעיה עם בנות. לעומת זאת, רום קינא בחברו, על כך
שהלימודים באו לו תמיד בקלות בעוד הוא, עמל קשה כדי להגיע להישגים טובים.אפשר לשאול אותך שאלה אישית?" היסס דקל."שוט""כל הזמן קינאתי בקשר שלך ושל שלי. נראיתם כמו זוג מתוך לא פחות מסרט רומנטי וקיטשי שובר קופות. מה קרה פתאום הכל התנפץ?"רום
התיישב והתחיל מספר "בהתחלה היינו באמת כאלה, כמו שתיארת. ככל שחלף הזמן,
הרגשתי שהיא נעלמת לי. רק אני יזמתי הכל והיא כאילו עשתה טובה וזרמה עם
זה. עד ש... אתה יודע""עד ש... מה?""עד שהתגעגעתי לקטע של הריגושים, המבטים, הסטוצים, האנדרנלין. כשנסענו לאילת, כבר לא היה אכפת לי שיראו אותי חוגג עם אחרות.""אז למה קודם לא נפרדת ממנה?""היא
נפרדה ממני כבר ממזמן, בלי להגיד את זה. עובדה שהיא לא לקחה את הבגידה קשה
מדי. נראה לי אפילו שהוקל לה, כי מצאה סיבה מספיק טובה לחתוך.""בטוח נפגעת מזה שהיא ויתרה בקלות""כמו שאמרתי לך קודם, מה שהיה היה, כבר מאחוריי ומאחוריה. כל אחד התקדם לכיוון אחר" אמר רום באדישות.דקל כיווץ את מצחו ומיד הוסיף "אתה יודע, יש איזה אחד שתמיד היה מתקרצץ אליה, נראה לי דלוק עליה משהו אש.""מי?""שכחתי את השם שלו. גבוה עם שיער טיפה ארוך ועיניים ירוקות אם אני לא טועה."רום לא הסתיר את הצחוק המתגלגל שפרץ מגרונו ולא הפסיק."הרגת אותי עכשיו... אתה מתכוון לברק פלדמן?" "כן, זה השם. הוא לא נראה כמו אחד שהוא רק ידיד. לא יודע אולי זה רק בראש שלי." רום המשיך להתפתל מצחוק ובוז לשמע הדברים."זה
לא רק בראש שלך. אתה צודק. הטמבל הזה תמיד היה באיזור כשאני ושלי היינו
ביחד. כל הזמן הסתכל וכשהיינו רבים, הוא היה בא ומזהיר אותי שלא אפגע בה.
כזה לוזר, בחיי""אתה חושב שעכשיו כשאתם לא יחד, הוא ינסה לממש קשר רציני איתה?""אני לא אתפלא אם כן, אבל הוא לא ברמה שלה בכלל. אין סיכוי שהיא תסתכל עליו בתור מחזר פוטנציאלי"דקל הסתובב על כיסא המחשב של רום ואמר "קרו דברים מעולם. אבל היא כבר לא בקטע שלך אז זה לא משנה."רום
המהם לחיוב והוסיף "בוא נפרוש לישון, מחר יום ארוך" לאחר מכן נבלע בתוך
השמיכה וספק אם הצליח להירדם כשהדי המשפט האחרון של דקל עוד הלמו בראשו.
מנויים* מנויים יקבלו הצצה ראשונה לחלק השישי לפני כולם.
* בקרוב תקבלו דברים נוספים אליכם היישר למייל.
מה זה יהיה הפעם? בטוח שלא ישעמם[;
*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
הבהרה: לא אכפת לי לקבל ביקורת בונה.
אבל יש דרך להגיד אותה מבלי שתישמע יהירה ומתנשאת לצד השני.חדש!חדש!חדש!החלטתי להמליץ מדי פעם על בלוגים שמגיבים אצלי בקביעות [לפחות 2 פוסטים ברצף]. אמנם אני כבר לא מחזיק בטבעת שפתחתי פעם "משהו טוב קורא פה" אבל זה לא ימנע ממני לעשות את זה גם בלעדיה[; אז הפעם יעשו את הסיפתח 2 בלוגים שאני מחבב במיוחד:the girl with the liar smileנ*גה *כנסו ותגיבו להן עד כאן להפעם.
שיהיה לכולכם חודש טוב![:
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE
 מכירים את זה שמקדישים לכם שיר ורק אחרי הרבה מאוד זמן, אתם מבינים את המשמעות?
מה, זה רק אני?|: בכל אופן, זה קרה לי עכשיו [3/7].
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
