שנים שנדמיתי לבלתי נראית,
אני פה אבל לא נמצאת.
הייתם חירשים לרצונותיי כבת,
האם הקשבתם לי ולו פעם אחת?
חשבתי אולי זה ישתנה ואני -
כבר לא אהיה יותר במקום השני.
אבל, נכוויתי שוב ושוב מחדש,
זרקתם בלי לחשוב
עוד גפרור בוער אל הקש.
אני כזרה בביתי שלי, הייתכן?
מגיל 0 לא מצאתי בעיניכם חן.
לא זוכרת אפילו רגע אחד מאושר,
כמו עלה יבש שאיבד כוחו ונשר.
כך אני,
כלום ממני לא נשאר.
התחננתי ליחס, אפילו לשאריות.
אבל היו לי שיחות ארוכות יותר עם קירות.
הדמעות שהיו לי, יבשו כבר ממזמן.
נותרה רק שנאה,
לכל השאר כבר אין סימן.
צלקות מסכין, כמו חזרתי משדה קרב.
אתכם לא היה אביב. רק סוער, אביך או שרב.
נתתם לי לחשוב שאני לא שווה,
אבל אין לכם בכלל לב,
אז איך תעניקו אהבה?
הרסתם תמימות, מחקתם חיוך מפניי
לפעמים הייתי מייחלת למות,
אבל שאתם תהיו לפניי.
שיר שכתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.
אחת שנמצאת כרגע בנתק מההורים שלה.
הורים שכמו שהיא מתארת, לא נתנו לה יחס, לא טרחו להקשיב, לראות אותה, לתת לה הרגשה שהיא קיימת, שהיא חשובה להם ובכלל.
שנים על גבי שנים של כעס, של עצב הניזון כל פעם מעוד צ'אנס שדמה לצ'ק ללא כיסוי ששוב חזר.
היא ביקשה ממני שיר שיזכיר לה בכל פעם שהיא לרגע תתגעגע, למה היא התנתקה מהם, מה הם גרמו לה להרגיש ולמה ויתרה עליהם כהורים.
מילה שלי,
התלבטתי בהתחלה אם לכתוב מה שהיא ביקשה.
כי אני תמיד בעד לכיוון החיובי.
אבל ההתלבטות היתה רק לכמה שניות,
כי אז הבנתי את הדחף שלה לבטא כעסים החוצה,
אחרת זה אוכל אותך מבפנים וגומר לך את כל החמצן.
אני מאחל ומקווה בשבילך שיום אחד תוכלי לנשום שוב ובאמת, עם או בלי עזרתם.
לא לכל אחד מגיע ילדים,
אבל לך, ללא ספק, מגיע לחייך מחדש.
אם תצטרכי סתם עין קשבת וגב תומך, אני פה.
- השיר אולי לא ברוח החג, שמסמל משפחתיות וחום, אבל מה לעשות שיש כאלה שלא מקבלים את זה.
אולי יקראו פה הורים מהסוג שהיא חווה וזה יעורר אותם ויעשה חג שמח באמת ויכפר במעט על העבר.
אישרתי את כל הבקשות לטבעות שנשלחו, ברוכים הבאים למצטרפים החדשים
אני מאחל לכולכם חג פסח כשר [למי ששומר] ובעיקר - שמח!
משפט השבוע: "החיים שלי הם אוסף של תקופות קשות. אני עובר מתקופה קשה לתקופה קשה ובין תקופה קשה לתקופה קשה? יש לי תקופה קשה." [גדי נוימן "החיים זה לא הכל" -הם חוזרים במאי!]
אבקר אצל כל אחד ואחת מכם עוד לפני הפוסט הבא.
הרבה אהבה ממני,
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
