חוויתם משהו והייתם רוצים שיהיה על זה שיר? כנסו לבלוג שלי ותנו לי לנסות לכתוב בשבילכם. |
| 3/2008
באת ושינית הכל
את מסתכלת לי לעיניים,
רואה שם כאב.
הכל שקט אבל בינתיים,
כמו סכין עברה בתוך הלב.
את מלטפת לי את השיער,
מחובקים שנינו בחדר.
שולחת נשיקה אל הצוואר,
"אני פה, יהיה בסדר..."
את מתעקשת שאחייך,
אני עושה פרצוף לא יכול.
לאט לאט מתרכך,
עיניי מגורות כמו מ-חול.
את מחזיקה לי את היד,
מרימה ברכות את הסנטר,
"ביחד עד הסוף, אתה לא לבד."
קולך כתווים מרגיעים על פסנתר.
"מאיפה באת לי?" אני שואל.
"פתחת את לבי הכבול,
בדיוק כשאמרתי שאת לבי אני נועל,
נכנסת אליי עמוקוזרקת את המנעול."
-נערך-
אתם מתייחסים יותר לקטע שלא רציתי וביקשתי שלא תתייחסו.
בשיר כתבתי על מישי שהחזיקה אותי וסבלה אותי ברגעים הכי כואבים והכי לא נסבלים.
גם כשכעסתי, היא הבינה ולא התרחקה,
גם כשהתרחקתי, היא הבינה וניסתה שוב להתקרב ולא רבה איתי על זה, היא הבינה.
היא ידעה איך לרכך אותי ואיך להתקרב שוב ולהיפתח.
לא הרבה כמוה יודעות ומסוגלות להשאיר את האגו בצד ולהבין מה הצד השני עובר.
ואני כל כך מעריך את זה,כשכמעט שאיבדתי כבר אמון.
בקרוב, אני אפרסם את החלק החמישי בסיפור שכתבתי.מי שרוצה להשפיע על המשך העלילה, יוכל לשלוח לי למייל:שימו לב, כתובת המייל שונתה
[email protected]
גם לבקשות/תלונות/משלוחי מנות 
אני אענה לכל התגובות מהפוסט הקודם ואבקר אצלכם.
לא שוכח.
מי שעדיין לא הצטרף לטבעת שלי,
מוזמן ללחוץ למטה ואני אאשר אותו:
עד כאן להפעם,
נתראה בפוסט הבא.
סופ/שבוע מהנה ושקט לכולם,
שמור
   
ב
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
