| 3/2008
הדפוק הזה עושה לך..... רע.
הפעם אני אכתוב כאילו אף אחד לא רואה ואנצל רגע של שכרות בוידוי אישי.
"נכנס יין יצא סוד," הלא כן?
אז אני רועי,
ואני חרא של בן אדם.
["אוהבים אותך רועי." אני יודע שלא כולכם אבל זאת הבמה שלי ומותר לי אז שימו מסיכה]
נחזור לתיאוריה הטפשית שאני כותב כאילו אף אחד לא רואה,
תזרמו.
כן, יש לי חברה.
כן, כיף לי איתה.
כן, היא הכי מבינה אותי.
כן, נישקתי אותה פעם אחרונה אתמול בבוקר, אני מתכוון ביום שני, דווקא לא הולך לפי "אחרי חצות זה יום חדש."
[מבטא שרק ידידה שלי יודעת לעשות].
אתם מבינים,
כשעושים לי רע, אני חרא של בן אדם.
לא רואה ממטר, לא מסתכל על ההשלכות [לכל הפרנואידים, להירגע. לא רצחתי אף אחד. לפחות לא פיזית].
נכון שיש את אלה שדוחפים אותך לקיר, בוחנים גבולות, מעיזים.
שבא לכם פשוט, להשתיק אותם! שיפסיקו, ואתה לא יודע להגיד את זה, לנסח במילים.
אני, האחד שכותב פה נון-סטופ שירים סיפורים ושאר שיט. לא יודע להתנסח.
ואז זה בא בכוח.
כן זה מגיע לאותו בן אדם,
אז למה אני מרגיש חרא?
לא יודע.
"הגבול בין שנאה לאהבה הוא דק מאוד."
שווה להיות בקרבת בנות, אתן מאוד חכמות.
ואולי זה ששתיתי קצת יותר מדי, והרשיתי לעצמי להתפרק באיזה דאנס בר שלא יהיה לי מושג בכלל מחר איך מגיעים לשם שוב,
אולי זה יגרום לכם לחשוב, ידידיי הטובים וגבירותיי היפות, שאני מדבר שטויות. זה נכון.
אבל האצבעות מתעקשות עדיין להקליד, אז זין, חופש הביטוי, אה? ננצל אותו עד תום.
אני שונא אותך על מי שנהיית, על הבטחון העצמי המופרז והאגו ששנינו יודעים הכי טוב מכולם, שהוא מלאכותי.
חוסר האמון גם כשאני מדבר מהמקום הכי אמיתי שלי.
ה
טונים, הו, זאת מילה שחזרתי עליה איתך יותר מביליון פעם.
אז אני פסיכופט, שיש לו הכל בחיים,
אבל אין לו בעצם כלום גם כשהוא מלא בהכל.
אבל הלב שלי,
הלב שלי הוא עני,לב רחוב, לא משכיל, "ערס", חסר טאקט, שניסה וניסה וניסה, ולא הצליח לגעת בשלך.
הלב הזה הוא נקמן, אימפולסיבי, גס, שכל חטאו היה
לאהוב אותך לעזאזל.
אז אני נעלם, כי כבר אני לא יודע איך ומה לעשות, מה להגיד, שום דבר, כי הכל יוצא הפוך.
הלא זה כן, הכן זה לא, השחור לבן והלבן...
כן, יש לי חברה.
כן, כיף לי איתה.
כן, היא הכי מבינה אותי.
כן, נישקתי אותה פעם אחרונה אתמול בבוקר.
לא, אני לא מאושר כשאני יודע, שהזקתי לך, מזיק לך, פוגע בך, גורם לך לבלגן בחיים.
כנראה אני צריך חופשה, חופשה ארוכה,
וכרגע אני הולך לנצל אותה.
אולי אני אחזור,
אולי תשמחי לדעת שאשתדל ולא.
קחי את אנחת הרווחה שלך,
מהחרא הזה.
ותחי.
חחח כתבתי הרבה יחסית לאדם שאמור להיות שיכור אה?
ואולי זה רק תירוץ להגיד את האמת.
אני אוהב אותך ומפחד מזה.
הבלוג סגור חברים, לכמה זמן? לא יודע.
אבל הוא פתוח לקרוא ארכיון ולהיזכר באחד שצחק לקשיים בפרצוף וכתב מהלב אל המקלדת ועכשיו הוא סתם,
רועי.
פורים שמח.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
