ראיתי אותך לראשונה מעבר לגדר.
הקסמת אותי כל כך במבטך.
בלי איפור, בלי להתגנדר.
התפללתי לזכות באהבתך.

יצאנו בשקט, בלי לעורר חשד.
אמרת לי שאת פוחדת להיות פה לבד.
הסתכלתי בעינייך, החזקתי לך את היד,
"אני איתך. לא יפגע בך אף אחד.."


שכבת על גבך, ואז כולך זהרת
מילים מוכרות משיר, בלחש לי שרת.
חלמת על שמלה לבנה, פרחים מסביב.
בתקופה הכי יפה בשנה, עונת האביב.
כולך התרגשת, הנחת עליי את ראשך.
ביקשתי שהזמן יעצור, את הרגע הייתי מושך.
"בוא נרקוד," ביקשת, ולא יכולתי לסרב.
לא הייתי הולך, לולא ידעתי מה מתקרב.

ועכשיו? אני מביט בך ועולמי עומד להיחרב.
פנייך לבנות כמו מלאך, עיניי זועקות מכאב.

אם לא הייתי עוזב, אם רק הייתי נשאר.
אם היית כל הזמן איתי, לבי עכשיו לא היה נשבר!
הדמעות שלי מתחננות שכבר תקומי, ונלך.
הדם לא הפסיק לרדת, את שמלתך היפה לכלך.
קטפתי לך פרח, הנה הוא- בשיערך.
אבל אם לא תקומי, איך תלבשי לבן? תגידי לי איך...

מרים ראשי למעלה,צורח, מתחנן שתחזור
לא רוצה בלעדיה, כולי רועד, שמישהו יעזור!
"תסלחי לי שלא שמרתי עלייך, אני מצטער"
יד על כתפי קראה לי:
"קום בחור צעיר, זה נגמר. היא כבר לא תתעורר..."


לזכר 6 מיליון אהבות,
לזכר 6 מיליון חלומות,
לזכר 6 מיליון תקוות,
לזכר 6 מיליון יהודים,
מתוכם מליון וחצי ילדים,
שעונו ונרצחו ע"י חיות נתעבות בשואה.

לזכור, ולעולם לא לשכוח.
יהי זכרם ברוך.

לחצו על התמונה למטה ותפיצו את זה בכל מקום אפשרי:






אני אגיב לכולם לתגובות מהפוסטים הקודמים.
עקב היום המיוחד הזה, אני לא אשים לינקים לבלוגים מומלצים השבוע,
אבל זה יהיה בפוסט הבא, באירוע משמח יותר.
בונדה, שיהיה לך מזל טוב!
מצטער שוב.

עריכה 1/5
בעצם, אני כן אשים המלצה.
המלצה לקטע בנושא השואה ולבלוג בכלל:
לחצו פה

שמרו על עצמכם,
רועי