|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בריזה על מגדל קלפים.
הגיע הזמן שאכתוב באמת, מה נהיית ואיך שהשתנית. הנה עכשיו את האמיתית, בלי המסכה שאיתה בי שיטית. הנה כל מה שהסתרת מפניי, כל הכיעור ומה שהפך לגנאי. מצבי רוח, כעסים וטון הפכפך, זכרונות מזוייפים מקומם רק בפח. את מנסה להעניש ומתענגת , מתקרבת רק כדי שתוכלי לסגת. מה את מנסה להוכיח, ילדונת?
ההשפעה שלך עליי הפכה לפצפונת. רוצה לשרוף ומתבלת זאת במלח. אם את חושבת שכואב, אז זה רק נדמה לך. הזהירו אותי מפנייך בלי הפסקה, בחרתי להתעלם וחטפתי ת'מכה. שוב העדפתי להתנהג כחירש, בדיעבד אני מבין, כמה שהייתי טיפש... לשחצנות שלך אין שום גב, זה לא שאני מחדש לך משהו עכשיו. אולי כרגע את מרגישה פורחת, אבל בתוך כל החלום ההזוי הזה, את בסך הכל אורחת. אלוהים יודע כמה ניסיתי להישאר,אבל אפילו אלוהים הבין, שיש לברוח ומהר. לא ראית בעיניים
ולא היה לך אכפת.
שתית את הדם כמו מים,
ולא נתת להוציא משפט. דקרת את הלב ודרכת עם הנעל, תגידי, מי השקה אותך בצנצנת מלאה ברעל?
המציאות, תמידבאיזשהו שלב, מתפוצצת. זו לא עקיצה, אך אומר לך דעה נחרצת מדמות נערצת,
בשבילי הפכת למפלצת.
את השיר הזה כתבתי על [ל]מישי.לא, לא על חברה שלי.כשאתה חושב שאתה מכיר מישו תקופה כלכך ארוכה,קשה לך לעכל שהוא כל הזמן הזה, היה בעצם אינטרסנט שהראה את פרצופו האמיתי. כמו בסרט מצוייר, כשהנסיכה היפה הופכת למכשפה מכוערת.חשבתי שבגללך, אני אאבד אמון באחרות.אבל לא וזה רק בזכות מישי שהפכה למרכז עולמי בתקופה שהתרחקתי ממך.נו ההיא, עם אותו שם כמו שלך, רק ששלה מתבטא מהפה שלי בטון אוהב יותר ונינוח. ותמיד שאתה במצבים האלה אתה מחפש את זה שתמיד הרגיע אותך. ואז אתה נזכר, שבגללו אתה בוכה.
כבר לא.
good riddance...
מקווה שהשיר לטעמכם, כי הוא בהחלט מיצה את המחשבות שלי. ביקורות אך ורק על השיר עצמו ולא על התוכן, תודה
כל מי שרוצה שאכתוב על נושא מסויים,
שקרה לו/קורה לו, אקטואליה, וכו'
מוזמן לשלוח לי מייל:
[email protected]
לא מבטיח שאצליח לעשות ממנו שיר, אבל מה שבטוח- אני אנסה.
אתם מוזמנים גם להציע רעיונות לפרויקטים של כתיבה יוצרת וכו'.

במסגרת הטבעת שפתחתי "משהו טוב קורא פה"
היום אני ממליץ על הבלוג הבא:
לחצו פה
כנסו, אולי זה שלכם.
מנויים 1/2
הפעם שלחתי לכם סרטון מדהים. תינוקת בת שנה ו5 אומרת את הABC ולא רק זה, גם יודעת לעשות אותם בשפת הסימנים עם הידיים. לא מספיק? היא יודעת להגיד את המילים שיוצאות כשאימא שלה מאייתת לה. לא מספיק? גם את הדו רה מי היא יודעת להגיד, גם בשפת הסימנים!

http://www.habanim.org/gilad.html

זה הכל לבינתיים!
אני אגיב לכל התגובות שפספסתי ואבקר אצל מי שהגיב לי בפוסט הקודם . DONE
יותר חשובה לי דעתכם על השיר. אז בבקשה, תנו ביקורת גם על הכתיבה ולא רק על מה שמאחורי הכתוב.
סופשבוע מהנה וטוב,
| |
DEVIL angel THATS ME לפעמים מתחשק לי לשבור ובכוח את כל הבעיות לפתור. אפילו להגיע לנקודת האל-חזור, בתקווה שאולי הפעם זה יעזור.
לא, לא צריך מילות עידוד, רק צריך רגע של שקט כמו בידוד. בלובי הגיהינום אין כיבוד, נותן רק לתחושת הציניות מעט חידוד.
נגיד שהפעם אני טעיתי, וזלזול בהכל סתם הזיתי, או שמהתחלה כמו שחזיתי, זה לא היה, לא מה שרציתי.
זה עדיין מחרחר בתוך המוח. זה לא עובר, גם לא בכוח. את הגבול לא הפסקת למתוח, כל צלקת בקלות הצלחת לפתוח.
אז מה עושים ברגע כזה? הלב ולא מגזים, יוצא מהחזה. מנסה אבל לא מתרצה, מצב רוח משתנה מקצה אל הקצה.
השטן שבי חושף פניו, הורג את המלאך הטוב, העניו. אולי לא המושלם שחשבת עליו, זה כי האופי המחורבן שלך את לבי צלב.
אני שונא את מה שעכשיו. מתעב, כן זה המצב. חותך כל רגש כמו קצב. סוחב עליי משא, נושא כמו צב.
צריך אולי להיות רחוק, בספק אולי זה יצליח למחוק. הרי זה נורמלי אצלך לבוא ולבדוק, במקום לעזוב אותי , פשוט לשתוק!
נותן לכעס למעלה לצוף, ומרשה לעצמי להיות חצוף. אני מורכב גם מקוצים,לא רק צוף, אבל בכל זאת כמו תמיד, צוחק לקשיים בפרצוף...
מי שישאל שאלות או יגיד "הכל יהיה בסדר" ותגובות מסוג זה, כל תגובה כזאת- תימחק.זה עדיין שיר ועדיין אני מעדיף לדעת איך הוא כתוב מאשר מה שעומד מאחוריו.
מחר אני אעשה עריכה לפוסט עם כל התבנית הרגילה שאני שם בכל פעם. עכשיו אין לי ז לזה, אז סלחו לי. ומי שלא- שיילך להזריק אקונומיקה.
| |
דפים:
|