שותה כוסית 'לחיים', לחיי ההווה והעתיד.
עוד אחת מתרוקנת ולבינתיים,
הזמן את שלו יגיד.

אוחזת בחוטים,
של שפיות ושל כוח.
רגשותיי מלאים, סחוטים -
מ-ים דמעות
וניסיונות לשכוח.

בכיתי נהרות, בחרתי ב-לבד.
לא ידעתי להראות -
שום אהבה,
לאף אחד.

רסיסים חיפשו מקלט -
מאחורי מסיכה עם הבעה.
בחיוך שקרי מצאו מפלט,
לפחות עד לפעם הבאה...

מי זו בראי? עיניי איבדו אור.
מרגישה זה עוד טרי
בעורקיי, ממשיך לבעור.

הלוואי ויכולתי כבר,

להיפתח, להשתחרר.
וגם אם הלב שלי נשבר,
             ...תן שידביקו אחר

זה שיר שכתבתי בזמן שדיברתי עם ידידה שהפכה להיות מאוד חשובה לי.
מוקדש לך עם גדול.

הבטחתי לא לספר את מה שעומד מאחורי השיר, כי זה עניין פרטי שלה.
אני מקווה, דרך הפוסט הזה, שתמצאי את הכוח להשתחרר מחבלי העבר ולפתוח דף חדש.
גם אם מבחוץ זה מראה משהו אחד, אני מאחל לך מכל הלב, שגם מבפנים תקרני, כי את שופעת קסם ואת בזבוז גדול לכל בן זוג פוטנציאלי.
טוב, לא לכל, סיכמנו בלילה למי לא חח אבל ברצינות, לא לכל אחד, אלא לזה שיהיה ראוי לך באמת ויגרום לך אושר אמיתי מבפנים.

****************

אוקי, כמה דברים:
- זאת תקופה מאוד לא קלה בשבילי, אבל לא מצב שאני מגדיר אותו "על הפנים", אל דאגה, אני אופטימי זה למי שביקש לדעת מה איתי בזמן האחרון. אין מה להרחיב מעבר, כי זה זמני.
- ב12 למאי, שזה מחר, יש יום מודעות למחלת הפיברו, אני אתן לכם קישור לפוסט של בלוגרית שמסבירה ומביאה פרטים.
חשוב לכל אחד ואחת מאיתנו לדעת על ההשפעות שלה ובכלל, שיש דבר כזה.
זה ידרוש מאיתנו עוד יותר סובלנות וסבלנות לזולת, ללמוד טוב יותר על אופיה של המחלה ועל אנשים שחולים בה.
* אני מבקש מכל מי שקורא את זה, שבבקשה ימליץ על הפוסט שלה ל"המלצות העורכים" תודה לכל מי שגרם לזה לקרות[:
לחצו כאן לכניסה

- אני אבקר ואגיב אצל מי שביקר אצלי בפוסט הקודם. DONE
- היה לי עוד משהו להגיד אבל שכחתי, מקס' אני אעשה עריכה[;
-למנויים צפויים מסרים יפים בקרוב. להזכיר לכם, גם אם אין לכם בלוג, אתם עדיין יכולים להירשם כמנויים, כיתבו את המייל שלכם במלבן הריק מתחת ל"מצב רוח" ברשימות.

***
משפט השבוע: "לניסיון אין כל ערך מוסרי - אין הוא אלא הכינוי שנותנים בני האדם לטעויות שלהם" [אוסקר ו.]
***

עריכה 14/5
אני יודע שזה הבלוג שלי וזכותי לכתוב בו כל מה שאני רוצה ומתי, אבל בכל זאת, אני רוצה להתייעץ אתכם.
הייתם רוצים שבפוסט הבא יהיה קטע שיר עליי או קטע שיר שהוא חלק ממתכונת הבלוג ומבקשות גולשים במייל?

*גלעד שליט נמצא בשבי כבר 1,416 ימים*

שיהיה לכולנו המשך יומטוב ורגוע,

מילה נזרקת ומתרסקת, מי נוטל את האשמה?
אין אוייב כמו השקט,
את הייאוש איש לא ישמע.

זכוכיות של מבטים, כמו מחטים, תקועים בגוף ממך.
וזה מדהים, כמה מתאים,
שני הפכים,
היכן היא השמחה?

אז תבוא, נשאיר מילים בחוץ, את הריבים, הצעקות.
[רק תבוא] אני ארוץ, למלא כולך בנשיקות.
שפתיים לא ישמיעו קול חוץ מאנחות של הקלה.
אתה עייף כבר מהכל, ולא יכול,
אז בוא נתחיל שוב מהתחלה.

שיר שכתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.

יש לה חבר כבר קרוב לשנה.
שניהם אוהבים אחד את השניה מאוד, אבל עם הזמן, היא חשה קנאה גדולה מצידו. הוא לא רואה בעין יפה דיבורים שלה עם ידידים או סתם אחד שבא באמצע הרחוב לשאול אותה משהו וקל וחומר, כשמתקשרים אליה ואז מתחילה ה"חקירה".
הוא מיד נכנס לסרטים ומתכנס בתוך עצמו.
היא ניסתה כמה וכמה פעמים לגרום לו להבין שרק אותו היא רוצה ואין לה שום רצון לפזול ולחפש מישהו אחר, כי הוא היחיד שמספק לה את כל מה שהיא רק ייחלה לו, ומעבר לזה.
הוא מפגין ריחוק וקרירות ולוקח לפעמים כמה ימים עד שהוא חוזר לעצמו ומתקרב אליה שוב.
היא פוחדת שיום אחד זה יתפוצץ או מהצד שלו, או מהצד שלה.
כי למרות אהבתה הגדולה אליו, הקנאה הזו דורשת ממנה המון כוחות וסבלנות להתמודד עם זה כל פעם מחדש.
הוא אומר לה שהוא כן סומך עליה אבל הוא לא סומך על האחרים ששמים עליה עין, לטענתו.

מילה שלי,
כל תכונה היא טובה, אבל בפרופורציה.
במידה הנכונה.
קנאה בקשר, זה מצוין, זה רק מראה שאכפת לצד השני מהבן/בת זוג.
אבל אובר-קנאה? יש מילה שנוצרה בעיקר לסיטואציה הזאת: ר-כ-ו-ש-נ-י-ו-ת.

למרות שהוא אמר שהוא כן סומך עלייך, כנראה הוא לא סומך מדי.
אולי בגלל ביטחון עצמי נמוך, כי הוא חושש שמישהו אחר יעניין אותך יותר ממנו, ימשוך אותך פיזית יותר ממנו.
החששות האלה מתבטאים בצורת כעס וריחוק ממך.
סימנים לזה שלמרות שהוא נעשה אדיש וקר, הוא כן מחכה לאישור ממך שאת רק שלו.
ככל שאת מתעקשת יותר להתקרב כשהוא מרחיק, כך את בונה לו שוב את הביטחון העצמי ואז הוא חוזר ומתאפס על עצמו.

אבל תראי, אני ממש יכול להבין שאת מתעייפת לעשות את זה כל פעם מחדש ואני מתכוון, כל פעם מחדש.
זה מתיש לשכנע מישהו באהבה שלך אליו כשכל פעם שצץ איזה משהו שלא קשור למה שעשית, זה יכול לערער את זה וכל הבניין שבנית שניה קודם במאמצים רבים, פתאום שוב קורס מנגיעה קטנה של רוח.

אי אפשר לחיות ככה. למרות שאת מאוד אוהבת אותו וככה זה נראה במייל ששלחת לי, אבל אני מרגיש דרך השורות שלך שאת עייפה.
במקום אהבה שאמורה לגרום לשניכם לרחף באויר וליהנות ממנה, זה נראה כמו עבודה רגשית קשה מאוד שדורשת הרבה ממך.
הוא יצטרך לעבוד על עצמו אם הוא רוצה קשר ארוך ומהנה, כי אני בטוח שקשה גם לו וגם לו זו לא קייטנה.

הוא צריך להבין ממך, או דרך שיחה או דרך שיחה [כן, חזרתי על זה פעמיים כדי להדגיש] שאין לו ברירה אחרת ואם את חשובה לו והוא אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו, יהיה עליו למצוא דרכים [איתך או לבד] לבנות את הביטחון העצמי שלו. לא להצטייר כחבר אובססיבי וקנאי לבת הזוג שלו, כי אף אחת לא תוכל לחיות עם זה הרבה זמן בלי שיהיה פתח לשינוי מתישהו, ולא משנה כמה אהבה תהיה.
אהבה זה לא הדבר היחיד שיכול להחזיק קשר, ומי שחושב שאם יש אהבה יש הכל, הוא חי באשליות.
לאהבה דרושים עמודי תווך שישמרו אותה עומדת ואיתנה.
עמודי התווך הללו, הם: אמון, פירגון הדדי, סבלנות והקשבה. יש עוד הרבה, אבל לדעתי, אלה העיקריים.
כשחסר אחד מהם, הקשר מתערער וכל פיפס קטן יכול להפוך למלחמת עולם.

מאחל לך המון הצלחה!

*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".

זה הכל לבינתיים...

למנויים צפויים שלל מסרים יפים בקרוב.
***
הודעה/פרויקט הכתיבה למנויים.
הפרויקט הזה נועד כדי לחשוף אתכם, הכותבים הצעירים. אם לא תהיה היענות, לא תהיה לי ברירה ואבטל לגמרי את הנושא.
כדי שייצא לפועל השבוע ובעתיד, יצטרכו לפחות 3 להשתתף.

אני אבקר ואגיב גם אצלכם, כמו תמיד. DONE
פסח שמח, א-כ-י-ל ומהנה לכולנו!




*גלעד שליט נמצא בשבי כבר: 1,369 ימים.*

שמור     ב

שמור     בט