כשהלכת
הכאב שבי קיבל שוב משמעות
איך ויתרת על האושר בקלות
אם תחזור
נרוץ בין הפרחים

כשהלכת
איך נתת לי ליפול אל התהום
איך לקחת את האור אותו היום
אם תחזור
אתן לך חיים

ואם אתה רואה
מצאתי אהבה
גם אם זה לא אתה
אני שומעת
שומעת את קולך
שומעת הבטחה
ואת הכל לקחת לי
בינתיים
יושבת מחכה
לוחשת רק לך
חזור אלי
בבקשה

כשהלכת
לא ידעתי עוד אחר יותר קרוב
מנסה ללמוד שוב מה זה לאהוב
אם תחזור

כשהלכת
הכאב שבי קיבל שוב משמעות

>>כבר אין לאן לברוח
יושבת באוטובוס בדרך ליחידה, מקשיבה למוזיקה ומנסה להעלם בין המושבים.

כולם כבר רדומים ורק אני חושבת..

ואי אפשר לברוח יותר מהמחשבות, הן באות מעצמן.

כמה שאני מתגעגעת, איך הייתי רוצה פשוט לרדת אצלו, לראות את פניו ואז להמשיך הלאה.

להזכר בתחושה, איך זה כשיש מישהו לאהוב.

"כמה זמן כבר לא היה לי אחד כזה אה?"

בשנה שעברה הוא התקשר בפסח. אני עדיין מחכה.. אולי גם השנה

"הלוואי שגם השנה"

זה לא משנה כמה הוא פגע בי, אני משוגעת עליו.

ולא אכפת לי, פשוט לא אכפת לי להפגע שוב ושוב ושוב.

מזכירה קצת סמרטוט רצפה לא?<<

אני חייבת את זה לעצמי. אני חייבת את ההוכחה שזה פשוט לא meant to be. לסגור כבר את המעגל הטיפשי הזה.

פסח שמח (: