ראש השנה, כיפור, סוכות, אפטר 2014.
הגיעו בהפתעה ונגמרו באותה מהירות.
רק אגיד שהיה
ראש השנה
ליסוע עם חברים לגברא-ראש-השנה בתל אביב.
לשתות שליש בקבוק וודקה ופחית בלו או שתיים.
להיות שיכור מדי ולהבין שאתה לא נהנה מזה כל כך.
להציע למישהו להתנשק כשאתה שיכור ולקבל לא.
לחשוב שהמסיבה הייתה סבבה, אבל לא לזכור אותה כחווייה טובה במיוחד.
לפספס את רכבת הלילה הביתה בדקה כי טעית בפניה, לחכות שעה ולהגיע הביתה ב7 בבוקר.
לקום אחרי 3 שעות לעבודה שוב.
ערב ראש השנה.
עשרת ימי תשובה
לא לעשות עם עצמך תשובה.
בעיקר לשנוא את הלקוחות שמזיינים את השכל, ומתעקשים לעשות לך את המוות בטלפון.
יום כיפור
המשך לפוסט הקודם. חשבתי שאערוך אותו אבל החלטתי לעשות במקום זה פוסט על כל החגים.
נכנס הצום, אחרי ארוחה מפסקת והמון תהיות בנוגע לסיבה בגללה אני צם.
לצום בכל זאת.
לצעוד לחבר שגר רבע שעה צפונה ממך, לשבת איתו שעה ולהגיע לתובנות יפות, כי איתו כל שיחה מצליחה להעמיק.
להגיד תודה על הספר שהוא הלווה לך, ולדעת עמוק בפנים שלא תקרא אותו באמת, אבל היי, נהנת מהשיחה.
לחזור הביתה, להניח את הספר ולצאת דרומה, 40 דקות הליכה.
לראות המון אנשים מהשכבה, ביניהם אנשים שאתה מחשיב חברים, וכאלה שפחות.
לאתר גם המון אנשים שאתה מזהה ממקומות אחרים, עבודה נוכחית, עבודה לשעבר, אפליקציות כאלה ואחרות.
להתעלם מחלקם ולהתייחס לאלה שבאמת אכפת לך מהם.
לפגוש קראש מהתיכון, ולגלות שהוא עדיין עם אותה החברה מהתיכון. כבר ארבע שנים (?)
להמשיך איתם את הערב אליו הביתה ולשחק קלפים ורמי עד 6 בבוקר. להבין שזה הזמן ללכת, להגיע הביתה עם רגליים כאובות, ולהרדם ישר.
לקום בחמש בצהריים, שעתיים לפני סוף הצום להעביר אותן ברעב מסויים (לא אופייני במיוחד).
לשמוח על כל ביס שלקחת מיד אחר כך ברעבתנות אין קץ.
לצאת לעבודה שעתיים לאחר מכן.
להבין שלא צריך פלאפון כדי לשמור על קשר, לאהוב את הדבר הזה, ואת העובדה שהכיפור הזה היווה הזדמנות מעולה לחדש קשרים ולשמוע מחדש על אנשים שלא שמעת מהם הרבה זמן.
ביניים
לשנוא את העובדה שאתה לא מצליח לטוס לחו"ל כי הפרטנרים שלך אפסים.
כל פעם אחד אחר מבטל. לנסות להתפשר איתם, לכיוון דצמבר, לכיוון אחרי החגים, ואז אחרי שהתפשרת מסתבר שגם מה שהם רצו לא מתאים להם.
לשנוא אותם קצת, אבל לנסות שלא להראות להם את זה.
לעבוד.
סוכות א'
ליסוע לעתלית למשפחה, ולא לאהוב את זה שיאלצו אותך, ככל הנראה, להמנע מחשמל, כי דת.
לגלות שזה הרבה פחות גרוע משחשבת.
לחכות לחברים שיבואו לאסוף אותך, ליסוע איתם לפאב בזכרון ולהנות.
לחזור לעתלית מיד אחר כך, לישון, ולהתעורר לעל האש מצחיק ובעיקר טעים.
להבין שבסופו של דבר היה אחלה סוכות א'.
חול המועד (?)
ליסוע לדרעק-סוכות עם חברים,
לזהות כל כך הרבה אנשים ולהיות בשוק מזה.
לאהוב את המוסיקה,
לשנוא את העובדה שהתחילו עם האקס שהגעת איתו לשם.
להרגיש רע על זה שלא התחילו איתך,
לרקוד כאילו לא אכפת לך.
לחזור הביתה ממש מאוחר, ולהתעורר שעתיים לאחר מכן לעבודה.
לקרוע את התחת שבע שעות ולחזור הביתה בלי לישון.
**
לצאת עם בחור נאה (ותפוס, כמה חבל), לצובחוץ בחיפה, להעביר איתו כמה שעות של שיחות מעניינות,
לגלות עליו כמה דברים ולחשוף כמה דברים בפניו.
לגלות שאנחנו מכירים אנשים שונים בדרכים כאלה ואחרות.
להתאכזב מההופעה של הבלקן ביט בוקס, וליסוע באמצע שלה ליומולדת של חברה.
סוכות ב'
כלום בעיקר, ובעיקר עבודה.
אפטר החגים, אפטר איגי.
להגיע לעכו העתיקה, ולעבור סמינר פתיחת שנה של איגי,
קבוצה חדשה ומסקרנת.
עם אותם האנשים משנה שעברה, אבל רק חלק מהם,
עם אותם האנשים, אבל רעיון שונה לחלוטין.
להרגיש שאתה חלק מהעשיה, לדעת שאת מה שאתה הולך לעשות, לא עשו לפניך, ואם זה יצליח, הרבה אחריך ילמדו מאיך שזה נעשה אצלך.
ושיהיה לנו בהצלחה.
פוסט סמינר אפטר - היום.
לצאת לפואטרי סלאם (חפשו בגוגל), ולהנות מזה ממש.
לגלות שבחודש האחרון לא עבדת כל כך הרבה, אבל זה נהיה מתיש.
להבין שאתה צריך חופשה. ממש. אבל כאמור, הפרטנרים חארות.
לפזול לכיוון החברים שהתחילו לימודים, ואלה שעומדים להתחיל.
להשתתף בצערם ולקלוט שזה קורה, ושאנשים בשכבת הגיל שלך התחילו.
לשמוח (או שלא) על זה שעוד לא התחלת, להמשיך לעבוד, להמשיך לחסוך, להמשיך לקוות שתתקבל למה שאתה רוצה ללמוד.
להמשיך לחיות בין אירוע לאירוע, בציפיה לאירוע הבא.
זה תמיד ככה אחרי הכל.
לכתוב פוסט ממש ארוך על כל מה שעברת בתקופת החגים,
להיות מרוצה מזה, אבל עדיין להסתכל על זה בעין ביקורתית (למה לא בחריזה?!)
לעזאזל אני צריך להתחיל להיות מרוצה מעצמי יותר.
ככה זה כשבאניאגרם של האישיות יצאת מספר 3. דמאט כמה שזה נכון.
בן.
נ"ב - מזל טוב, אבא!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Ben22