אני יושב עכשיו לבד, ברחוב 62. 

החברה הקרובה אלי ביותר השתחררה לה היום.

סביר להניח שאם היא הייתה פה, היא הייתה בוהה בירח המלא, מעשנת קצת, הנשק מונח לה הל הרגליים בישיבה מזרחית,

וכמו שרק היא יודעת, הייתה הוגה איזה משהו חכם במיוחד על החיים, אולי על המוות, אבל בכל מקרה משהו חכם.

אני מתקשה לדמיין עוד 11 חודשים בלעדיה. 

ומצד שני, זה לא לנצח. אני די בטוח שנפגש שוב.

החלפנו היום מתנות, וחשבנו אותו הדבר, מסתבר.

בזכותה אני שלם.

אתמול דיברתי עם אמא שלי, והכל פתאום בסדר.

ואני שמח. הכל עובר חלק. הכל שלם ונקי ומושלם.

ועוד חודש וקצת אני יוצא לתגלית!

אני שמח עד הגג.

באמת. :)

בן.

עופרת יצוקה 2.0?

עמוד ענן. אני מניח שזה בלתי נמנע.

אני מקווה שיעבור מהר, ללא פגועים וקורבנות (לפחות מהצד שלנו) ובהצלחה לחיילי צה"ל הנוגעים בדבר.

טעויות.

כולנו טועים. יש טעויות, שלפעמים עלינו לעשות, כי עד שלא נטעה, לא נדע אם הטעות היא באמת טעות. 

עד שלא נכווה, לא נפסיק.

וזה הטבע האנושי, צריך לטעות לפעמים, גם בידיעה שאתה הולך לטעות, רק כדי לדעת שניסית.

וחבל שלפעמים אנחנו כל כך טפשים, ליפול בידיעה, רק כדי להיות בטוחים.

להת'.

Ben

1. ארבעה חודשים דיברנו סתם.

ארבעה פעמים נפגשנו על אמת.

כשזה קרה זה היה נהדר.

היא כתבה לי מכתב ליום ההולדת. נתנה לי אותו יום לפני הארבע במאי (התאריך עצמו).

התרגשתי נורא.

חצי שנה לאחר מכן לא שכחתי. ארבעת השבועות לא עברו לשווא.

כתבתי מכתב בחזרה. היא פספסה אותו. אז היא התקשרה. לאחר חודשים שלא שמעתי את קולה,  החסרתי פעימה.

והיא אמרה שהיא אוהבת אותי.

לא זכורה לי הפעם האחרונה שהרגשתי צורך לטייל לבד אחרי שיחת טלפון. וזו עשתה את העבודה.

בסופו של דבר היא קיבלה את המכתב. ואהבה גם אותו. והודתה עליו.

ואני אוהב אותה חזרה.

2. בעוד ארבעה שבועות חברה קרובה יוצאת מהבסיס.

בינתיים המתנה מחולקת ל3. עד שאמצא את האלמנט הרביעי החסר לי כדי שהמתנה תהיה מושלמת.

קצת עצוב לי שהיא הולכת. אבל נו מילא. זה לא שלא כבר עברתי דברים דומים.

3. נקסוס 4. ממש. בא. לי. עליו. בינתיים אסתדר כם האנדרואיד 4.0 על הפלאפון שלי.

4. שונות:

היום ארבע בנובמבר, מאוחר בלילה ואני עוד לא ישן.

עוד ארבע שעות אני קם בערך. באסה.

חזרו לקרוא את הסעיף הראשון של הפוסט הזה רק בלשון זכר. זו הדרך הנכונה לעשות זאת.

B4n.