יום כיפור עוד שנייה פה.

נראה לי שזה הצום הראשון שלי מאז גיל 13 בו אני שואל את עצמי אם הצום עוד רלוונטי להשקפות שלי, ולא לאלה של הסובבים אותי.

בפעם הראשונה, אני שואל את עצמי האם אני אמור לצום, או שאני עושה את זה מתוך הרגל?

יוצא מצב שאני תוהה אם אני כושה את זה כדי להראות לעצמי שאני יכול, או שאני צם באמת מהסיבות בגללן צמים ביום הזה, למען הכפרה?

אז כן, גם השנה אני אצום, וסביר להניח שגם בשנה הבאה, אבל כבר יהיה לי זמן לחשבון נפש בנושא.

צום קל ומועיל לאלה שצמים מכל הסיבות הנכונות...

ולכופרים, בהצלחה עם למצוא משהו לראות בטלוויזיה...

Ben.

זה לא נעים שמישהי מביאה אוגר, קונה אותו מכספה כדי לשים בחדר שלה, שיהיה לה משהו שהוא קצת מעבר לעשות בשעות הפנאי שלה, ובגלל בירוקרטיה של אדם מטומטם, לראות אותה משחררת את האוגר הזה לחופשי בלית ברירה, ושנייה אחר כך עורב משתק אותו בלפיתת מקור, ועף איתו לגבהים חדשים (לפחות עבור האוגר...)

נו מילא, זו דרך הטבע, שרשרת המזון, או משהו. אני לא אפסיק לאכול עכשיו בשר בגלל זה, למרות שאחותי כנראה מנסה לשדל אותי לטבעוניות, אבל כן, לא ממש נעים.

עוד סוג של לא נעים, זה לבקש מההורים קצת כסף פה ושם. 

או להגיד לא למישהו שאתה בקשר טוב איתו.

או לקבל יחס קר ממישהו שאתה בקשר טוב איתו.

או ליפול. או להפרד. או לצום.

ראש השנה היה לא נעים במיוחד.

ללכת הביתה ולהשאיר סבתא מאוכזבת.

להשאר בבית, להבין שהשארת אבא מאוכזב.

אבל גם זה עובר. נו מילא.

בלע.

The uncomfortable Ben.

עצרתי להגיד שלום,

כי פעם בחודש צריכים לעדכן, לא?

ד"א, היי, עדי.

אני לא זוכר למה רציתי שהפוסט הזה יקרא ככה, אבל שיהיה. 2.5 איט איז.

שיהיה חג שמח,

שנה טובה,

מלאה במוזה,

ונתראה בפוסט הבא? :)

BEN.