אני לא מנסה להרוס..

אבל נדמה לי שאני עושה את זה בלי כוונה.

"להלחם על האמת שלך", מהי האמת שלי?

יש לי משהו טוב בידיים, אני מודעת לזה.. אני יודעת שחיכיתי לזה לא מעט, שהתגעגעתי לזה, ששמחתי על זה,

שהרבה היו מתחלפים איתי.. אז למה כשיש לך משהו, אתה פחות מעריך אותו?

יותר קל לך לזלזל בו, לפגוע בו.. ורק ברגע שיש תחושה, הקטנה ביותר, שאתה עלול לאבד אותו.. פתאום אתה מבין

כמה קשה יהיה לך בלעדיו, כמה אתה לא רוצה להגיע למצב הזה.. בלעדיו.

הוא מקסים. אז למה אני מחפשת פאקים? למה הפאקים הקטנים כ"כ מאכזבים? אולי הבעיה היא בי.

אני מצפה ליותר מדי.. דורשת יותר מדי..

בכוונה דורשת, לא מסתכלת בהיגיון. רוצה שכולם יהיו כמוני, יחשבו כמוני, ינהגו כמוני..

אז אולי אם זה היה ככה היה פשוט יותר..

אך מה לגבי משעמם?

מטומטמת. כאילו שהיא יכולה לשלוט לי.

זין

הוא חוזר

נו שיתקשר כבר..

איכס, אינלי כוח להיות פה.

אני אוהבת את חברות שלי קולולול :)