אז ורוש..
מה אני אגיד לך?
אני מתה עלייך! את ממש עזרת לי תמיד ועודדת אותי
ולמדת להכיר אותי וחייכת אליי
וחיבקת חיבוק וירטואלי
וצחקנו ביחד ושמחנו ביחד
והיה כל כך כיף איתך!
את הרוב אמרתי ברשימה שפתחתי לך..
הדבר היחיד שלא אמרתי שם זה שהקדשתי לך שיר
יותר נכון-כתבתי לך שיר..
כמו שרצית שיותם יכתוב לך זוכרת?!
כל כך עצוב להפרד ממישהו שנקשרים אליו
מה שצריך לקרות קורה
ואם הגורל יחליט שאנחנו צריכים להיות חברים אז נהיה חברים
כי בסופו של דבר רק הגורל משפיע!
הלוואי ואני הייתי הגורל
הלוואי ואני זאת שהייתי יכולה להשפיע
להיות ספר ענק שמשנה אנשים
ועושה את כולם אנשים טובים ומדהימים ממש כמוך
אין רע ואין כואב
רק דברים שמשמחים את הלב
הלוואי והייתי מחליטה עכשיו להיות איתך וחברה הכי טובה
הלוואי והייתי איתך כי שמחתי כל כך להכיר אותך!
הלוואי הלוואי,הכל משאלות
הלוואי הלוואי,חלקן בסוף גם מתגשמות!
תמיד תהיי חלק בלתי נפרד מהלב
ואדמיין אותך כחלק ממני כשאהיה עצובה או שמחה
כל יום באה עם שמחה ומלא רגש
כל יום באה עם לב פתוח לקבל כל אחד
מאוהבת עד מעל הראש ומחפשת עצות
אני פה כדי לעזור,אני פה כדי לתמוך
עכשיו הפרדה קשה אבל צריך לזכור את הימים היפים היחד
שהיו בעצם כולם!
ותמונה?!
יש לי כפתור שסבטה(חברה שלך) שמה באחד הפוסטים
ואני חושבת שהוא ממש מתאים לעכשיו
והכותרת? הכותרת מסבירה בדיוק
איך שאני מכריחה את עצמי להרגיש עכשיו כדי
לא להכנס לדיכאון מוחלט!
"לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרדה היא קשה..."
זהו ורושה..
אני מרגישה כאילו אני כותבת בספר זכרונות-ספר מחזור
ואת הבן אדם שאני כותבת לו הכי הרבה
3>>>>>>> אדוושקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ורוש:)